לפני כשבועיים, ב־17 באפריל, מלאו 40 שנה למשחק העונה של 1981/2 – הלא היא עונת האליפות ההיסטורית של הפועל כפר־סבא, או עונת האליפות הגנובה ממכבי נתניה, תלוי מאיזה יציע אתה מסתכלים על האירועים. נתניה סיפקה באותה עונה לא מעט הצגות בכיכובם של עודד מכנס, דוד לביא ושות', אבל כפר־סבא של יצחק שום, ישראל פוגל ואלי יאני הייתה מאוד יציבה. שתי הקבוצות רצו כתף אל כתף כמעט כל העונה, עד לקרב ראש בראש ביניהן במחזור ה־25 (מתוך 30). נתניה פיגרה בשתי נקודות, אבל היה לה הפרש שערים עדיף, ומכיוון שבאותה עונה ניצחון היה שווה עדיין רק שתי נקודות – ניצחון במשחק העונה היה מעלה אותה למקום הראשון, בואכה אליפות. וזה מה שקרה, זאת אומרת ניצחון (אבל לא אליפות).
נתניה הציגה יכולת מופלאה כמו שהיא ידעה וניצחה 2:5 בדרך לפסגה. נגמר? ממש לא. בשני המחזורים הבאים נתניה שיחקה נגד מכבי חיפה והפועל ירושלים, הובילה בשניהם 0:2 אבל סיימה ב־2:2. כפר־סבא מצידה ניצחה את הפועל פ"ת ובני־יהודה, פתחה פער של שתי נקודות בפסגה והגיעה למחזור האחרון כשהיא צריכה נקודה אחת במשחק נגד שמשון ת"א במכתש. כולם זוכרים את המשחק ההוא, ששוחק בעיקר לרוחב, אבל השורה התחתונה הייתה אליפות היסטורית לכפר־סבא.
המסקנה מהאנקדוטה ההיסטורית הזאת היא מה שכתבתי למעלה – יציבות יותר חשובה מהצגות אם רוצים להיאבק על האליפות. ואם נחזור לימינו אלה, אפשר לומר שבני לם עשה כבר חלק מהעבודה עם ההתלהבות, הסגנון ההתקפי ושמחת החיים, ועכשיו צריך להוסיף את נדבך העומק והיציבות. סגל רחב, יכולת לשחק לפעמים על תוצאה ובלי כרטיסים אדומים מיותרים. רצוי שיהיה גם קצת (או יותר נכון, הרבה) כסף, זה אף פעם לא יכול להזיק, אבל השאלה היא איך להוציא אותו בחכמה. לא חייבים כוכבים שמקבלים משכורות עתק, צריך שחקנים רעבים להצלחות שיניעו את הגלגלים.
פסטיבל פנטזיה
הפועל כפר־סבא הגיעה אמנם לפלייאוף העליון, אבל זה היה על הקרשים ובלי סיכוי ריאלי להיאבק על העלייה. הפלייאוף נפתח עם הפסד בנס־ציונה, אבל אחריו הגיעו שני ניצחונות על הפועל פ"ת ובני־יהודה, שיצרו פתאום תקווה. חובבי הפנטזיות יכלו לדמיין ניצחונות עד לסיום העונה – ועם תוספת של מעידה פה ושם של היריבות בצמרת, אפשר היה לעשות את הבלתי ייאמן. אלא שאז הגיע משחק הנפל באשדוד, ששפך דלי של מי קרח על כל התקוות, למי שעוד היו.
אז בואו רגע נשחק בנדמה לי. בואו נדמיין שכפר־סבא ניצחה באשדוד ויש לה 54 נקודות, שלוש פחות מאשר לכפר־קאסם שבמקום השני. עכשיו נמשיך לדמיין שני ניצחונות במחזורי הסיום, על ריינה וכפר־קאסם, ותיקו במשחק היום בין נס־ציונה לפ"ת – והרי לכם מקום שני וחזרה לליגת העל. אבל בואו נחזור למציאות ונגלה שיש מצב שכפר־סבא תהפוך בשני המחזורים הקרובים לתפאורה בחגיגות העלייה של ריינה וכפר־קאסם. לא נעים.
