בחודש אוגוסט תחגוג ליהי עזורי את יום הולדתה ה־17. עזורי, המתנשאת לגובה של 1.74 מ', היא רכזת בנבחרת הנערות של ישראל ובבנות הרצליה, שם היא סומנה כבר מזמן ככישרון גדול וכמי שצפויה להוביל בעתיד את קבוצת הבוגרות - מהמועדונים הוותיקים בליגת העל לנשים.
את הסימן הראשון לכך קיבלה בהופעת הבכורה שלה בליגת העל לפני כשנה, רק שאז החלה מגפת הקורונה ועצרה את הליגה שחזרה לפעילות לפני מספר חודשים, וגם אז לא בשטף מלא. כעת אחרי מבצע החיסונים וחזרת הספורט לשגרה, עזורי יכולה להמשיך את רצף ההתקדמות שלה, כשהיא שחקנית לגיטימית בקבוצה וכזו, כמו שמיד תבינו, שגם בונים עליה לעתיד.
"ליהי היא מהשחקניות המקצועניות ביותר שיצא לי לאמן", מעיד המנהל המקצועי של הרצליה, עמית הלמן, ששימש בעבר גם כמאמנה. "היא ילדה שבאה מבית עם ערכים גבוהים לספורט. מתמידה להגיע שעה לפני כל אימון ולעבוד על מנת לשפר את משחקה. שמנו לעצמנו כמועדון את ליהי כנושאת הדגל של שילוב שחקניות צעירות בקבוצה הבוגרת והיא עושה זאת על הצד הטוב ביותר. מהווה מודל לחיקוי לשאר השחקניות במחלקה הצעירה".
אבא גיא: "יש לה אופי חזק"
אם שם המשפחה שלה מצלצל לכם מוכר, אתם לא טועים. אביה של ליהי הוא גיא עזורי, העומד בראש המערכת המקצועית באקדמיה לכדורגל לנערות שהקימה ההתאחדות לכדורגל בישראל וכמובן מי שאימן בעבר, בין השאר, את בית"ר ירושלים, מכבי פ"ת, הפועל באר שבע והפועל כפר־סבא.
השאלה הגדולה: איך היורשת של גיא עזורי הגיעה דווקא לכדורסל ולא בחרה בכדורגל? "אני לא דוחף את הילדים שלי לשום דבר", מסביר האב הגאה. "היא בחרה בכדורסל, נהנית מזה מאוד וזה הכי חשוב בספורט. היא מביאה מעבר לכישרון ולאתלטיות. יש לה אופי חזק והיא יודעת להתמודד עם משברים שלא חסרים כאלה בקריירת הספורט".
מה מייחד את ליהי?
"העבודה הקשה והצניעות. אם היא קולעת 30 נקודות במשחק או לחילופין שלוש - היא לא עושה דרמות. מנטליות חזקה היא חשובה בספורט תחרותי ויש לה את זה בגדול".
ומה תרומתך להצלחתה?
"תפקידי לכוון. אני לא לוחץ ולא מתערב. מגיל שמונה אני מלווה אותה לכל משחק. אף פעם אני לא מעיר הערות אלא רק נותן לה ארגז כלים בו היא משתמש בצורה נהדרת. אי אפשר לדחוף או לכפות על ילד, וברגע שזה בא לה בצורה טבעית - והיא מקבלת ומיישמת את הדברים - תפקידי כאבא לתת אהבה. כמובן שגם כלים ובעיקר לתמוך. אותם דברים שאני דורש מההורים של הילד שאני מחנך בכדורגל, כך גם אני דורש מעצמי".
ליהי: "כדורסל נכון לי יותר"
בגיל 10 החלה עזורי את דרכה בבית הספר לכדורסל של בנות הרצליה. "כל הבנות בשכבה שלי היו בכדורסל ואמרתי 'למה לא'? גם אני אצטרף. זה משך אותי מהרגע הראשון", היא משחזרת. במקביל לכדורסל, ליהי הייתה בעברה מתעמלת קרקע ובנוסף רקדה בבית הספר לריקוד, שם נחשבה לאחת המצטיינות. רק שהפעילות הספורטיבית המקבילה נפסקה כשהייתה בכיתה ח', כשאז התבקשה לקבל החלטה באיזה ענף להישאר. "מהר מאוד ידעתי שזה יהיה בכדורסל. פשוט הרגשתי שזה נכון לי ואני שמחה על ההחלטה שקיבלתי".
מתי הבנת שזה צפוי להפוך למשהו מקצועני?
"כשהייתי בחטיבה, אחרי שספגתי וחוויתי את יסודות הענף מההתחלה, הבנתי שאני רוצה ללכת עם זה עד הסוף ולהגיע לרמות הגבוהות".
לעלות לבוגרות בגיל 15.5, זה לא דבר מובן מאליו.
"כמובן ששמחתי, אבל לא הופתעתי כי כל השנים כיוונו אותי לזה והאמינו בי. לכן ידעתי שזה יגיע. ההקפצה שלי לבוגרות הייתה במטרה שאשתפשף ושהשנה אבוא יותר מוכנה וכך גם קורה בפועל".
כשאת אומרת כיוונו אותי למה הכוונה?
"ההתנהלות של בנות הרצליה לקידום שחקניות צעירות, שאני חלק ממנה, היא לא מובנת מאליה. כוונתי לאורך כל הדרך על ידי הצוות פה שנותן לי עד היום את הכלים להצליח מכל הבחינות במעטפת שלא כל שחקנית זוכה לקבל. למזלי זכיתי. מאז שהייתי קטנה טיפחו אותי קבוצתית ואישית".
ואז הקורונה עצרה קצת את החיים.
"היא דווקא עשתה לי טוב מהבחינה הזו. בכל התקופה ניסיתי להשיג את המיטב ואני שמחה שהצלחתי. לא הלכנו לבית הספר וזה סייע לי להתקדם כי ניצלתי את הזמן הפנוי שנוצר להיות יותר על המגרש ועבדתי עוד יותר קשה".
העובדה שאבא שלך מאמן כדורגל הובילה אותך לספורט?
"אני לא חושבת שיש לזה קשר, מעבר אולי לגנים שירשתי ממנו. אני אוהבת ספורט מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד נמשכתי לזה. אני מאמינה שגם אם אבא לא היה בא מתחום הספורט הייתי מגיעה לזה".
ולמה לא כדורגל?
"האמת שניסיתי לשחק כדורגל, אבל אחרי שני אימונים הבנתי שאני מעדיפה כדורסל כי אני אוהבת את המשחק הזה יותר".
תסבירי.
"נכון ששניהם משחקים קבוצתיים, אבל הקליעה לסל באה לי יותר טבעי. משהו שהלב אמר לי וקשה להסביר את זה. הכדורסל עושה לי טוב וכיף. אני כל יום מחכה כבר לאימון, וזה בעצם אומר הכל".
כמה הכדורסל עיצב לך את החיים מחוץ לפרקט?
"זה חישל אותי מאוד מהרבה בחינות. אני מרגישה שגם מחוץ לחיים אני הרבה יותר חזקה ולא קל לשבור אותי".
ובעוד שנה וחצי יש צבא.
"אל דאגה, הצבא לא יעצור את הקריירה שלי. אני אהיה ספורטאית מצטיינת כך שזה יאפשר לי להמשיך לפי התוכניות".
מה לגבי שאיפות או חלומות?
"כרגע אני עוד בשלב שאני לא רוצה להגיד מה יהיה בעתיד. אסור לשכוח שהספורט הוא מאוד דינמי ולא תמיד צפוי. מה שאני כן יודעת הוא שקודם כל אני רוצה להפוך לשחקנית משמעותית ומובילה בבנות הרצליה. מה אחר כך? אולי בהמשך קבוצה גדולה, אפילו בחו"ל וכמובן לשחק בנבחרות ישראל".
תגיעי לדעתך לנבחרת ישראל?
"בנבחרות נמצאות השחקניות המובילות בארץ. אם בקבוצה שלי אני בין המובילות, שם אני צריכה להילחם על מקומי. צריך לקחת בחשבון שזו משימה קשה שמניעה אותי לעבוד קשה יותר".
קריירת אימון כמו אבא, זה משהו שחושבים עליו?
"לא ארצה לאמן. חוויתי את המקצוע הזה בבית עם אבא שלי ואני יכולה להודות שזה מקצוע כפוי טובה. אתה יכול להיות רגע מאמן קבוצה ורגע אחרי כבר לא. מקצוע לא יציב".
כדורסל הנשים הישראלי שאת חלק ממנו נמצא מספיק במודעות?
"בכלל לא. לצערי הוא לא זוכה מספיק להערכה בטח שלא בהשוואה לבנים. זה צריך להגיע מבחוץ כמו למשל ממשרד הספורט שיקצה יותר תקציבים ובכלל ייתן לכדורסל הנשים יחס שווה".
מודל לחיקוי?
"אני לוקחת מכולם משהו וזה לא חייב להגיע דווקא מהכדורסל. לכן אין לי מישהי ספציפית שאני יכולה להגיד לך הנה היא המודל שלי".
עזורי ובנות הרצליה פתחו לאחרונה את הסיבוב השני בליגת העל לנשים. מדובר בקבוצת מרכז טבלה ששואפת להתברג בפלייאוף העליון (שש הקבוצות הראשונות בליגה) ואולי אחר כך בחצי גמר הפלייאוף ועם סגל מוכשר מאוד, הכולל בין השאר, את מלכת הסלים של הליגה, הכוכבת האמריקאית מרינה מייברי. "אנחנו קבוצה מאוד טובה", מסכמת עזורי. "אנחנו שואפות להגיע רחוק ומאמינות שנוכל להגיע לפלייאוף".
