אחרי הבכי והנהי על הירידה של הפועל כפר־סבא, שלא באה ממש בהפתעה, הגיע הזמן לצחוק – כי זה מה שנשאר לנו. אז קבלו את המערכון "תירוצים" של מתי כספי מתוך האלבום "שירים במיץ עגבניות", שמסכם די טוב את המצב.
שדר הקווים: ובכן, בשניות אלה ממש הסתיים משחק הכדורסל. אני נמצא די קרוב למאמן, ואני אנסה לדלות ממנו תגובות ראשונות. האם יש בפיך תגובה כלשהי על המשחק שהסתיים זה עתה?
המאמן: כן, זה אני. קודם כל, ראשית, א' - השחקנים נותנים את הנשמה שלהם במשחק, יש חבר'ה עם הקרבה עצמית כזאת שאני לא מאחל לאף שחקן יריב לעמוד מולם.
ב' - הם מתאמנים שישה ימים בשבוע אחד כולל שבתות. לכל שחקן יש מאמן אישי, שעובד איתו על זריקות עונשין וקליעות שלוש.
ג' - הביאו פסיכולוג שהוא גם מהפנט מחוץ לארץ.
ד' - ההנהלה לא חוסכת באמצעים, ואם יש לשחקן בעיה נפשית, טכנית, כספית או נחושת, תכף ומיד יעשו מאמצים כדי לפתור את הכל על הצד הטוב ביותר.
ה' - היי, הקשיבו לי... יש לנו קהל אוהדים נהדר, הם מלווים אותנו לכל ובכל משחק, גם אם זה משחק רדיוס, והם יודעים להלהיב ולעודד גם במצבי לחץ וכל הכבוד להם.
אז אני רוצה לסכם ולומר, שאם יש לנו שחקנים כאלה, מאמן כזה, הנהלה שכזאת ואוהדים כאלה, תמיד ננצח.
שדר הקווים: אז למה הפסדתם היום?
המאמן: כי הם שיחקו חרא.
קריסה רב מערכתית
ואחרי שצחקנו, נעבור לחלק הרציני (סעיף אחרי סעיף) – ונתחיל עם ההנהלה. משפחת שום עשתה הרבה טעויות העונה, והיא הראשונה להודות בכך. זה התחיל כבר בסיום העונה שעברה עם המינוי התמוה של עמיר תורג'מן. זה אמנם הצליח בזמנו, בגלל שהיו קבוצות חלשות יותר כמו רעננה ונס־ציונה, אבל השנה זה פשוט לא הסתדר והשומים נכנסו לסחרחרה של חילופי מאמנים. אחת הטענות כלפי יצחק שום היא שהוא מתערב למאמן בעבודה, אבל לדבריו הבעיה עם אלישע לוי הייתה שהוא דווקא לא התערב לו בעבודה, בעיקר בבחירת השחקנים הכושלת בחלון ההעברות האחרון. לא יודע איפה בדיוק מונחת האמת, אבל דבר אחד בטוח – את מחיר הטעויות משלם שום בעצמו.
אני לא שותף לקריאה של חלק מהאוהדים, שדורשים את עזיבתו של שום. קודם כל, מה האלטרנטיבה? ראינו כבר בעבר כל מיני אנשי עסקים, שבאו כאילו באהבה והלכו אחרי שהשאירו את האוהדים עם לב שבור (זוכרים את ה"משיח" סתיו שחם?). משפחת שום באה עם אהבת אמת, וגם אם הם עשו טעויות – חובת התיקון עליהם, והם לא מתחמקים ממנה.
סוגיית המאמנים היא לא רק בעיה כפר־סבאית, אלא כלל ארצית שלא לומר גלובלית. המאמן עומד בפרונט וחוטף את כל האש בכל מקום בעולם, ואם לא הולך – הוא הראשון שהולך... הביתה. מה תעשה ההנהלה, תפטר את עצמה, תחליף את כל השחקנים? המאמן הוא המטרה הקלה והמיידית.
סעיף האוהדים של מתי כספי לא היה כל כך רלוונטי השנה בגלל מגפת הקורונה, ששלחה אותם לעונש רדיוס בבית – אבל קולם בהחלט נשמע ברשתות החברתיות. אוהדי כפר־סבא למודי קרבות, ירידות ואכזבות, והעונה הזאת היא עוד אחת לאוסף. הפעם לא היו קרבות עוצרי נשימה ואכזבה של הרגע האחרון, כי הירידה הזאת הייתה – איך אמר אריק שרון על מלחמת לבנון הראשונה – מהמוצדקות. אחר כך, כשהוסר הסגר מהיציעים, האוהדים היו כל כך מיואשים שהם איבדו את החשק להגיע למושבה. אי אפשר להאשים אותם.
נשארנו עם השחקנים. כדי לא להכביר במילים, נחזור למשפט האחרון במערכון של מתי כספי. השאלה היא רק אחת: מה היה יותר חלש העונה, ההגנה של הפועל כפר־סבא או ההתקפה שלה? הקבוצה הגיעה למשחק ההזדמנות האחרונה בהחלט שלה בדוחא וסיימה אותו עם שלושה כדורים ברשת אחרי טעויות מביכות עד מצחיקות (תלוי את מי שואלים) בחלק האחורי ובלי אף איום למסגרת בצד השני. כמה החמצות גדולות אתם זוכרים העונה? לא הרבה, ולמה? כי החלוצים פשוט לא הגיעו להזדמנויות שהיה אפשר להחמיץ מהן. לא להבקיע, אפילו לא להחמיץ.
זה לא שהשחקנים לא רצו. הם באמת התאמצו ונתנו מה שיש להם – אבל השאלה מה יש להם. לא הרבה, מן הסתם.
צלחות מעופפות
לא קל להגיע למשחקים מעמדת האנדרדוג, של הנחותים על הנייר כשהמטרה היא להפתיע, אבל לפעמים קשה לא פחות להיות הפייבוריט. תקחו את קבוצת הכדורעף נשים של הפועל כפר־סבא, שזכתה השבוע באליפות חמישית בתולדותיה. כמו במקרה של קבוצת הכדורגל של המועדון (רק הפוך), גם כאן האליפות הייתה מהמוצדקות, אבל הצעדים האחרונים לא היו קלים בכלל.
השחקניות של אלעד שפגט סיימו את העונה הסדירה עם מאזן מושלם והפסד במערכה אחת בלבד, אבל כשהגיע המאני־טיים התחילו הקשיים. זה התחיל בחצי גמר הגביע, עם ניצחון 2:3 צמוד על מכבי חדרה, אבל הבנות ידעו להתעלות ולזכות בגביע. גם סדרת גמר הפלייאוף לא הייתה פשוטה בכלל. היריבה קריית־אתא נתנה פייט רציני – היא ניצחה במשחק אחד בבית, בקלילות אפילו, וגם במשחקים שהפסידה היא לא ויתרה בקלות. אבל בסופו של דבר האיכות ובעיקר הווינריות של הכדורעפניות בירוק השאירו את צלחת האליפות בכפר־סבא. בשנה שעברה הן הוכתרו לאלופות למרות שהעונה לא הגיעה לסיומה בגלל הקורונה, אבל הפעם הן זכו בתואר על המגרש – וכפי שאמרנו, בצדק רב.
