בשבועות האחרונים עקבנו כאן אחרי ההידרדרות של הפועל כפר־סבא במורד הטבלה עד לירידה הבלתי נמנעת לליגה הלאומית, שנקבעה סופית לפני שבועיים. המנהלים, המאמנים והשחקנים ספגו קיתונות של ביקורת, אותה הם הרוויחו ביושר – אבל זהו, לא בוכים יותר על חלב שנשפך. הפועל כפר־סבא הוא לא סתם עוד מועדון, שירידת ליגה יכולה לרסק אותו. יש לו שורשים, מסורת, אוהדים והרבה אנשים שיכולים להרים אותו בחזרה. עובדה, הם כבר עשו את זה בעבר. אז בואו נסתכל, כמו ששרה חבורת מונטי פייתון, על הצד הטוב בחיים וננסה למצוא את הדברים החיוביים בירידה הזאת, עם מבט אופטימי לעתיד.
אין כמו הבית
קודם כל, חוזרים ללויטה. אז נכון, הוא נראה כמו אצטדיון סובייטי חצי אפוי, כזה שהפועלים עזבו אותו לפני שסיימו את העבודה. הוא גם לא נותן הרגשה חמימה, כמו טוטו־טרנר למשל, שהביא לבאר־שבע שלוש אליפויות ברציפות. הרבה מאוד אוהדים לא אוהבים אותו, כי היציעים רחוקים מכר הדשא, וזה גם לא בדיוק מבצר סופג נקודות, שעצם קיומו מפחיד את שחקני הקבוצות היריבות כבר כשהאוטובוס שלהם מגיע לצומת רעננה – אבל זה בכל זאת הבית, ולמדנו להתגעגע אליו בשנתיים האחרונות של הנדידה לאצטדיון המושבה.
המגרש בפ"ת אולי לא רחוק, בסך הכל צומת אחת דרומה, אבל עדיין אני בטוח שהשחקנים מרגישים טוב יותר בחדרי ההלבשה שאותם הם מכירים ועל הדשא שהם מתאמנים עליו כל השבוע. בשנתיים האחרונות היו להפועל כפר־סבא 66 משחקי חוץ ברציפות והתוצאות היו, איך נאמר בעדינות, לא מן המשובחות. בעונה שעברה אחוזי ההצלחה במשחקי ה"בית" עמדו על 25, והעונה הם השתפרו קצת ל־31, אבל בסיכום 31 המשחקים שכפר־סבא אירחה עד עכשיו במושבה היא השיגה 7 ניצחונות בלבד, 5 תוצאות תיקו, 19 הפסדים ו־26 נקודות מ־93 אפשריות, שזה 28 אחוזי הצלחה. הפרש השערים עומד על 35:23.
הפועל כפר־סבא אירחה בלויטה, מאז שנחנך ב־1986, 546 משחקי ליגה שמהם יצאה עם 228 ניצחונות, 151 תוצאות תיקו, 167 הפסדים ו־546 נקודות, שנותנות 51 אחוזי הצלחה. נכון, כבר אמרנו, לא בדיוק מגרש סופג נקודות, וצריך גם לקחת לקחת בחשבון שכל המשחקים בשתי העונות האחרונות היו מול יריבות מליגת העל – אבל עדיין אין ספק שמבחינה מקצועית לויטה עדיף.
חישוב מסלול מחדש
ירידת ליגה היא הזדמנות מצוינת לעשות ריסטרט בקבוצה. לבחון מחדש את אופן הניהול וקבלת ההחלטות, להיפטר מהרגלים ישנים ולאמץ דפוסים חדשים וטובים יותר. אחד הלקחים של יצחק שום מהעונה האחרונה, לטענתו, זה שהוא נתן למאמנים יד חופשית מדי, בעיקר בבחירת שחקנים. בניגוד לתדמית שנוצרה לו, של בעלים ריכוזי שמתערב למאמנים שלו בעבודה, העונה הוא נתן לאלישע לוי להיות אחראי בלעדי על השינויים בחלון ההעברות של ינואר. זה היה המחיר שהוא שילם על כך שהחתים מאמן בכיר, והוא נאלץ לתת לו את המפתחות. את התוצאות ראינו על המגרש, ושום כל כך התאכזב שהוא פיטר את אלישע בלי להביא לו אפילו מחליף מבחוץ. בעונה הבאה, מבטיח שום, הוא כבר יהיה מעורב לגמרי בבחירת השחקנים, וזה לא דבר רע כל כך לנוכח הרזומה שלו כשחקן ומאמן במועדון.
לפני השחקנים, שום יצטרך למנות מאמן, והשאלה היא אם הוא ילך על איש מקצוע בכיר יחסית, מישהו שמשתתף במשחק הכיסאות המוזיקליים של המאמנים – חיים סילבס או קובי רפואה למשל – או שיבחר במישהו חסר ניסיון במעמד, מאמן צעיר עם פוטנציאל, אולי אפילו ממחלקת הנוער של המועדון. בכל מקרה, מי שיתמנה יקבל בעונה הבאה בעלים מעורב יותר שתהיה לו אפילו פחות סבלנות לאי־הצלחות.
סגל השחקנים צריך לעבור פריש־מיש רציני. השחקנים שאיכזבו, ובראשם הזרים, יעזבו – ואילו אלה שדווקא כן סיפקו את הסחורה יהיו מבוקשים בקבוצות אחרות. אביב סולומון, השחקן המצטיין בעונה האחרונה (וגם זה רק יחסית למי ששיחק לצידו), מסיים חוזה וייחטף על ידי קבוצה מליגת העל. באר־שבע רצתה אותו כבר בינואר האחרון, וביום שישי שעבר הוא הגיע לצפות במשחק העלייה של הפועל נוף־הגליל. לא צריך לדאוג לו, הוא יישאר בליגת העל. היחידים מהסגל הקיים שאפשר אולי לבנות עליהם הם השוערים איתמר ישראלי ומתן זלמנוביץ', טל מכלוף שגם לו יש כבר ביקוש, טום שלח (יש למישהו ספק?) ושחקני הבית הצעירים. עומר פדידה מבוקש (על פי פרסומים זרים) על ידי הפועל חיפה והפועל חדרה למרות שהעונה הוא לא היה פקטור משמעותי. את המקום של העוזבים צריכים למלא שחקנים צעירים מלאי מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמם, עם תוספת של שחקנים מוכחים בליגה הלאומית, אולי מוטי מלכה. כדאי גם לנסות להחזיר שחקני בית כמו סהר בראון וגיא בדש (אם הפועל ירושלים תוותר עליהם), רועי לוי ועמית יברבאום (ובאותה הזדמנות ליישר את ההדורים עם אבא מוטי).
נוער, נוער, נוער
אחרי תקופה ארוכה, יש בשנה האחרונה גל של שחקני בית שתופסים מקום גם בקבוצה הבוגרת – והם יכולים להיות שלד לא רע לעונה הקרובה. בראשם עומד איתי שור, שקיבל כבר קרדיט העונה והיה בין נקודות האור הבודדות, וגם בן חיון קיבל כבר לא מעט דקות. יוני סטויאנוב בן ה־20, שנרכש מהפועל הרצליה, יכול להיות האס במרכז המגרש וראינו אותו משחק גם כמגן. שחקנים צעירים כמו יוש שטרימלינג, רוי בקר, שון קרנדי ועומר פרץ קיבלו דקות ראשונות בבוגרים, אבל המטרה העיקרית שלהם העונה היא להחזיר את קבוצת הנוער לליגת העל אחרי היעדרות של שמונה שנים. בינתיים המצב נראה טוב, והקבוצה מוליכה את טבלת הליגה לאומית מחוז צפון עם 11 ניצחונות ותיקו ב־12 משחקים, אבל הדרך עוד ארוכה.
בהקשר הזה כדאי לשים לב לנקודה מעניינת. בפסגת מחוז הדרום נמצאת בני־יהודה, שגם קבוצת הבוגרים שלה ירדה ללאומית. ומי נועלת את טבלת ליגת העל לנוער? הפועל נוף־הגליל, שקבוצת הבוגרים שלה העפילה לפני שבוע לליגת העל. איך שגלגל מסתובב לו.
