הגעה של מכבי ת"א למשחק בכפר־סבא תמיד הייתה סיבה למסיבה במושבה, ואחר־כך בעיר. בכל זאת, לא בכל יום מגיעה האימפריה הצהובה מהעיר הגדולה לשחק בעיר הצנועה מהשרון. יחד עם זאת, התחושה החגיגית במשחקים האלה, גם בבית וגם בחוץ, לוותה לא מעט פעמים בהתבטלות. עובדה, המאזן של הפועל כפר־סבא במשחקים נגד מכבי ת"א הוא הגרוע ביותר בהשוואה להתמודדויות מול יתר הקבוצות בארץ: 44 הפסדים, 28 תוצאות תיקו ו־16 ניצחונות בלבד ב־88 משחקים. מכבי ת"א הבקיעה לרשת של כפר־סבא 148 שערים, יותר מכל קבוצה אחרת, וספגה רק 65 פעמים.
אז הנה, בשבת מכבי ת"א מגיעה שוב למשחק חוץ נגד הפועל כפר־סבא, אבל הנסיבות שונות לחלוטין. זה כבר לא מגרש הפרדסים צר הממדים וסופג הנקודות, ואפילו לא האצטדיון החדש (תסלחו לי, אני עדיין קורא לו "חדש", למרות שבאוקטובר האחרון מלאו לו 34). המשחק הפעם יתקיים בגלות במושבה, הרחק מאחורי הררי צומת מורשה. ובכל זאת, בואו נחזור לכמה משחקים מהעבר, ומכיוון שפתחנו בנימה חגיגית – ניזכר רק בניצחונות (המועטים). בכל זאת, למה להעכיר את האווירה? ואולי גם השחקנים של אלישע לוי יקבלו קצת השראה.
הפועל כפר־סבא עלתה בפעם הראשונה לליגה הבכירה ב־1953, אבל לקח לה כמעט שש שנים להשיג ניצחון ראשון על המכבים מת"א. זה קרה ב־24.1.59, ושימו לב לתנאי הפתיחה. מכבי ת"א הגיעה למשחק במסגרת המחזור ה־10 כשהיא מדורגת שנייה בטבלה אחרי... מכבי חיפה. כפר־סבא, לעומתה, השתרכה במקום ה־12 והאחרון עם 0 נקודות. ולמרות זאת, נועלת הטבלה השיגה ניצחון 0:1 סנסציוני, משער של שאול כוכבי בדקה ה־25. ב"ידיעות אחרונות" נכתב למחרת: "כפר־סבא פתחה את המשחק ללא תסביכים והצליחה להשיב מלחמה שערה מול צילה של קבוצת הפאר בעבר". כוכבי עצמו אמר: "שערים רבים כבשתי הזמן האחרון, אולם שער זה שהבקעתי היום הוא משהו מיוחד במינו". הניצחון הזה לא הספיק, וכפר־סבא ירדה בסיום העונה לליגה השנייה.
לניצחון הבא אוהדי כפר־סבא נאלצו לחכות כמעט 16 שנה, ליתר דיוק 15 שנה ותשעה חודשים. גיבור הניצחון היה איצ'ה רוגק, קיצוני שמאלי (היום קוראים לזה שחקן כנף) שהיה ידוע בפריצותיו הסוחפות באגף לקול קריאות העידוד של האוהדים: "איצ'ה צ'ה, ואיצ'ה צ'ה צ'ה צ'ה". בכיבוש שערים רוגק לא הצטיין (היו לו רק 11 כאלה בקריירה), אבל באותו יום, ה־19.10.74, הוא הבקיע צמד מנצח בדקות 31 ו־68, כשדרור בר־נור רק צימצם ל־1:2. עוד לפני המשחק תלו האוהדים שלט "עד מתי הפועל כפר־סבא" ואחריו הם שלפו את השלט שהכינו מבעוד מועד: "יום לו חיכינו 16 שנה". פנחס זהבי (עוד לפני שהפך לסוכן־על) כתב ב"ידיעות אחרונות": "שעה ארוכה לאחר המשחק נמשך פסטיבל השמחה של אוהדי הפועל כפר־סבא. לגביהם הניצחון חשוב כמו זכייה באליפות הליגה או לחילופין בגביע המדינה". בסיום אותה עונה כפר־סבא אכן השלימה דאבל פרטי כשזכתה בגביע ראשון בתולדותיה.
רוצים עוד היסטוריה? היא הגיעה בעונת 1981/2 עם הזכייה באליפות, שלוותה בדאבל על מכבי ת"א. זו הייתה הפעם היחידה עד עכשיו שכפר־סבא ניצחה את הצהובים מת"א פעמיים בעונה אחת. זה נגמר בשני המשחקים ב־1:2, את השערים במשחק הראשון הבקיעו אלי יאני וגדעון סיימון ובשני היו אלה שלמה ויצמן ויאני, שסידרו לכפר־סבא ניצחון חוץ ראשון אי־פעם על מכבי ת"א.
והנה עוד דאבל. הביקור האחרון של מכבי ת"א במגרש הישן הסתיים בניצחון 0:1 של כפר־סבא, משער של גדעון סיימון, ובאותה תוצאה הסתיים גם הביקור הראשון של הצהובים באצטדיון החדש, הפעם מכיבוש של מאיר נזהר. אלישע לוי ניצח פעם אחת את מכבי ת"א כמאמן כפר־סבא, בעונת 2005/6 (0:1 ביתי משער של פבריציו קרבאליו) מה שלא מנע את פיטוריו מאוחר יותר באותה עונה. את הניצחון האחרון על מכבי ת"א השיג מחליפו, אלי אוחנה, 0:1 בבלומפילד ב־17.9.2007 מכיבוש של סמואל יבואה.
אז מה כל זה אומר לקראת המשחק מחר? שמכבי ת"א יותר טובה מכפר־סבא? את זה אפשר להבין ממבט חטוף על טבלת ליגת העל. הציפייה האחרונה ביותר לניצחון על הצהובים מקריית־שלום נמשכה כמעט 16 שנה. הפעם הספירה עומדת על קצת יותר מ־13, אז עד מתי הפועל כפר־סבא? ועוד נקודה למחשבה: חמישה מששת הניצחונות האחרונים של כפר־סבא על מכבי ת"א היו בחוץ. היחיד שהושג בבית היה אותו ניצחון של אלישע.
עיקרון ההמשכיות
קבוצה מחליפה מאמן בדרך כלל כשהיא במשבר, כשהיא תקועה בתחתית או כשהיא לא מצליחה להשיג את המטרות שרצתה בצמרת. אבל יש גם מקרים שהמאמן עוזב מסיבות אחרות, שלא קשורות למצב המקצועי של הקבוצה. איך זה משפיע על ההמשך? תלוי את מי שואלים. קחו למשל את הפועל ירושלים וגלבוע/גליל בכדורסל, שאיבדו את המאמנים שלהן לטובת פנאתינייקוס. ירושלים לקחה את זה קשה, ואילו גלבוע/גליל המשיכה לפרוח.
ואיך זה נוגע לנו? יגאל אנטבי החליף בהפועל רמה"ש את ליאור זדה, שעזב בגלל חילוקי דעות עם ההנהלה. הקבוצה תפקדה בסדר גמור, ואנטבי הקפיד לא לעשות מהפכות ולטלטל יותר מדי את הסירה. לא צריך לתקן משהו שלא התקלקל. במשחק הראשון אחרי החזרה מפגרת הקורונה זה עבד כמו שצריך, ורמה"ש ניצחה את הפועל רעננה בדרבי השרון.
אצל המפסידה, לעומת זאת, היו חילופי מאמנים לפני שבעה מחזורים בגלל שהקבוצה הייתה, איך לומר זאת בעדינות, על הפנים. ברעננה קיוו שאלדד שביט יחולל את הקסמים שעשה בעונה שעברה בסכנין, אבל בינתיים זה לא נראה טוב והקבוצה קרובה יותר לירידה מאשר לעלייה.
