זה בטח קרה גם לכם. אתם מספרים למישהו שאתם אוהדי הפועל כפר סבא, והוא נועץ בכם מבט חצי מופתע, חצי נוזף, חצי מרחם וחצי תמה (אני יודע שזה יוצא ביחד שתיים, אבל זה בטח היה מבט כפול) שאומר: "איך אתה מסוגל לאהוד את הקבוצה המשעממת הזאת, ששום דבר לא קורה בה? לכו לבית"ר ירושלים, למכבי חיפה או למכבי ת"א, שם יש הרבה אקשן".
אבל אתם וגם אני יודעים שהדבר האחרון שאפשר להגיד על הפועל כפר סבא זה "קבוצה משעממת". להפך, אנחנו מתחננים שסוף סוף תהיה לנו עונה משעממת, בלי מתחים ובלי סיפורי רקע למיניהם – כמו זה שחווינו רק השבוע. כשסיני רוצה לקלל מישהו, הוא אומר לו: "שיהיה לך יום מעניין". ואנחנו כנראה אוהדים של קבוצה מקוללת, שעוברת יותר מדי ימים ועונות מעניינים.
אני אוהד של הפועל כפר סבא כבר יותר מ־50 שנה, ושימו לב מה הספקתי לחוות בתקופה הזו: עשר עליות ליגה וגם תשע ירידות, אליפות אחת ושלושה גביעי מדינה, אינספור עונות של החמצות עלייה דרמטיות ולצידן היחלצויות הרואיות מירידה, ארבעה בעלים וגם פירוק אחד. דבר אחד בטוח, משעמם לא היה פה.
מי כמו שום יודע
מי שמכיר יותר טוב מכולם את הדרמות האלו הוא יצחק שום, שעבר אותן כאוהד, כשחקן, כמאמן ועכשיו גם כבעלים. גם לו נמאס מהנדנדה הבלתי פוסקת הזאת ומרכבת ההרים של עליות וירידות. גם הוא מחפש קצת שיעמום, אבל בקטע הטוב של יציבות. כזו שתלווה גם בהצגת כדורגל איכותי והתקפי, שיהנה את האוהדים. נמאס לו ממאמנים שמחפשים רק את ההישרדות. הוא יודע על מה הוא מדבר. הפועל כפר סבא הייתה תמיד לאורך ההיסטוריה קבוצה אטרקטיבית שחיפשה בעיקר התקפה, והייתה אחת הראשונות ששיחקה עם מגן תוקף (נח איינשטיין) שחורש את הקווים.
ולכן, השידוך עם עמיר תורג'מן נועד מראש לכישלון. הנימוק המרכזי להחתמתו לקראת סיום העונה שעברה היה ההיכרות שלו עם קבוצות התחתית האחרות. העונה משפחת שום רוצה מאמן שיכיר דווקא את קבוצות הצמרת, ובקריטריון הזה תורג'מן לא עומד. למה קבוצות כמו מכבי פ"ת, קריית שמונה ואשדוד יכולות לרוץ בצמרת וכפר סבא לא? לדעת הבעלים, הם נתנו לתורג'מן את כל הכלים להצליח, אבל הוא לא ידע לנצל אותם.
יורגוס דוניס חטף הרבה ביקורות על צורת המשחק שלו נגד הפועל חיפה ביום ראשון. הוא הימר על ההתקפה והזניח קצת את ההגנה. התוצאה הייתה 3:4 מרהיב. זה בדיוק סוג המשחקים שהשומים רוצים בקבוצה שלהם, אבל קשה למצוא מאמן שיסכים גם לספוג את האש.
רעננה, חכו עם ליגת העל
"החלטתי להתנתק מהפועל רעננה. אני זז הצידה. הכדורגל עושה לי רע ואין שום סיבה שאעשה דברים שעושים לי לא טוב". את הדברים האלה אמר אשר אלון לפני חצי שנה בדיוק, בריאיון ב"ידיעות אחרונות". בשבוע שעבר הוא חזר לתמונה והחליט להחליף את המאמן גל כהן, בן טיפוחיו של דמיאן רויטמן, שניהל את המועדון במקומו. אז מה השתנה? הכדורגל התחיל פתאום לעשות לאשר אלון טוב? מסתבר שההפך מרע זה רע מאוד, כי המצב של הפועל רעננה באמת גרוע. החזרה לליגת העל יכולה לחכות, גם תחת אלדד שביט.
