המציאות החדשה שמשפחות רבות נכנסו אליה שינתה לחלוטין את השיגרה בבית. מיום ליום מנסים הורים לילדים להמציא את עצמם מחדש כדי לאתגר את הילדים ולשמור על אווירה רגועה. גם הזוגיות עומדת במבחן קשה מאוד, סבא וסבתא לא יכולים לעזור וברקע הדיווחים שהופכים את הכול לסיר לחץ משפחתי. שלוש משפחות מהשרון מספרות על החיים בתוך כותלי הבית בצל משבר הקורונה.
"יום 5. היום התחיל קשוח, לתומאס הייתה נקודת שבירה ובכי על כל האיסורים, רצה לצאת החוצה, לפגוש חברים, את סבא וסבתא שלו, הוא התקשה להבין את המצב ואמר ששונא את הקורונה הזאת. יצאנו לסיבובון קצרצר בחוץ כדי להוציא אותו מהבאסה. בהמשך היום השתדלתי לתת לו את המרחב שהיה צריך. שמנו מוזיקה בפול ווליום, רקדנו והשתוללנו, אחרי זה הוא עשה לי שיעור ספורט שכלל תרגילים מוזרים פרי דמיונו ואת אנדי שמנסה לטפס עליי תוך כדי... איזה כיף שמחר סופ"ש ואפשר לשבור שגרה".
במשך חמישה ימים, החל מיום ראשון שעבר, תיעדה סיגל פולר את חוויותיה בעת ששהתה עם בעלה וילדיה בסגר בבית מאז הושבתו גני הילדים. בשבת ארזה את משפחתה ונסעה להתאוורר בצימר בנגב הצפוני, שעה נסיעה מהבית. "לנשום קצת אוויר צח", כדבריה.
סיגל, 39, בעלת תואר ראשון בניהול מלונאות ותואר שני במינהל עסקים וכיום יועצת שינה. בעלה ליאור, 35,, אף הוא בעל תואר ראשון במלונאות וכיום עובד בסטארט אפ העוסק באוטומציה של שיווק דיגיטלי. השניים מגדלים את תומאס בן החמש, שבימים כתיקונם מבלה את מרבית שעות היום בגן חצב, ואנדי בן השנה וארבעה חודשים הנמצא בדרך כלל בגן פרטי. מאז הוטלו ההגבלות הם בבית.
"זה סיר לחץ. כמו ניסוי בבני אדם", אומרת סיגל. "יש רגעים שבהם אחד חוטף עצבים וזורק על השני את כל המשחקים. יש רגעים שהם משחקים בדממה ואני יכולה לשתות את הקפה שלי ולעבוד קצת. בערב, כשהילדים כבר ישנים, אני יכולה לנתח את הרגשת האשמה האימהית שלי. מה לא עשיתי נכון, למי התנהגתי לא בסדר ואת מי אצטרך לפצות מחר".
רוב נטל הטיפול בילדים עליה כי ליאור נמצא רוב שעות היום בעבודה, וגם כשהוא עובד מהבית, או כשהוא חוזר מוקדם, הוא מסתגר בחדר ואחר כך יוצא לריצת לילה.
מה זה עושה לזוגיות?
סיגל: "זה מאתגר. לפעמים אני מוציאה עליו את העצבים ואומרת לו לקחת את הילדים ולתת לי לשבת עם בירה בסלון. בערב אנחנו מנסים לשבת יחד עם כוס יין, כדי לשמור קצת על השפיות. אני אופטימית מטבעי. הכי עוזר לי להישאר אופטימית - ניתוק מוחלט מהחדשות, לא בנייד, לא בטלוויזיה ולא בשום מדיה. מנסה בתוך הטירוף וההיסטריה לראות בזה גם את הטוב, שקיבלנו מתנה - 100 אחוזים זמן משפחה".
"אנחנו פחות יכולים כיום להשקיע בזוגיות", מודה ליאור. "אנחנו יותר מוטרדים מהפרנסה (מי יודע אם מחר תהיה לי עבודה), מהילדים, ואנחנו יותר עייפים".
"חשוב לי לא לשדר לילדים את אווירת סוף העולם סביבנו", כותבת סיגל. "אז המשכנו בחוברת חשבון, כי אם כבר בבית אז אין לתומאס לאן לברוח ממני. אחרי זה הילדון קיבל זמן לגו ואני התפניתי לתת מענה לכל המשפחות שאני מלווה וגם הן נמצאות בתקופה לא פשוטה כרגע". ¿
אבא שחר קוטיגרו, 39, מנהל מכירות בחברת יס, בעלים של "קוניליו ביאנקו", פיצה בוטיק נאפוליטנית בטאבון; אמא קרן, 40, עובדת כנציגה רפואית בחברת תרופות. ושלושת הילדים: עפרי ועומר התאומים בני ה־8 ועידו בן 4.
איך הגבתם לביטול הלימודים?
עפרי: "ישששש לא הולכים ללימודים". עומר מוסיף: "שמחתי להישאר בבית, אבל אני מתגעגע לחברים".
אתם מבינים שזה הולך להיות ארוך?
"מקווים שיעבור מהר ושהאוכלוסייה בישראל תישמע להוראות משרד הבריאות, כי לא פשוט לעבוד מהבית עם שלושה ילדים".
מה אתם עושים בסגר?
"בחלק הראשון של היום קרן יושבת עם הילדים על שיעורי בית והתקדמות בלימודים בזמן שאני עובד עם הלפטופ. לאחר מכן מחפשים איך להעביר את הזמן, מסכי טלוויזיה, אייפדים, משחקים".
מריבות?
"בין הילדים כל הזמן. אפילו ריבים שלא קרו לפני הקורונה בסגנון 'לקח לי, העליב אותי, דרך עליי'".
מה מבשלים בסגר?
שחר: "אנחנו מאוד מגוונים. אני מאוד אוהב את המטבח ומשתדל להיות יצירתי ובכל יום שיהיה לילדים משהו אחר בתפריט. דבר אחד בטוח: ביום חמישי בין 17:00 ל־21:00 אני מפעיל את הפופ אפ פיצה מהבית. הילדים אוכלים פיצה נאפוליטנית בטאבון וזה היום שהם הכי אוהבים".
מה למדתם מהמצב הזה?
"שאנחנו משפחה מאוד אוהבת ומחבקת ושכיף לנו להיות ביחד בכל רגע. שיש לנו יותר אורך רוח ממה שחשבנו ואנחנו משתדלים להתמקד בדברים הטובים שבסגר. ב-20 במרץ חגגנו לעידו יום הולדת ארבע בבית בלי אורחים. אנחנו גאים בילדים שמעבירים את הזמן לרוב יפה והרבה מעל הציפיות".
למה הכי מתגעגעים?
"לצאת לטיול, לשתות קפה טוב בחוץ ולטוס לחו"ל כדי להביא פרודוקטים לפיצה".
אמיר פרוימן, 38, בעל משרד פרסום וממייסדי סיירת התיקונים ברעננה ואשתו נועה, 36. הם הורים לארבע בנות: יובל (7), מאיה (5), יהלי (2) וליידן (שנה). "כשהודיעו שמבטלים את הלימודים היו אצלנו תגובות מעורבות. יובל מאוד שמחה שאין לימודים אבל הצטערה שלא תוכל לפגוש את החברים שלה. לעומת זאת, מאיה רצתה מאוד ללכת לגן. יהלי וליידן עדיין איתנו בבית, כך שהן פשוט שמחו שהאחיות שלהן מבדרות אותן כל היום", מספרת נועה.
איך שורדים את המצב הזה? יש לחץ?
"אנחנו אופטימיים. רוצים להאמין שזה קשה עכשיו אבל יהיה בסדר בקרוב ונחזור כולנו לשגרה".
איך מעבירים את היום?
"עושים הרבה יצירה, משחקים, וגם משקיעים בסידור הבית ובדברים שביום יום הרגיל אין לנו זמן לעשות".
ואיך זה משפיע על הזוגיות?
"האמת שהזוגיות שלנו תמיד הייתה טובה, וגם התקשורת ביננו. באיזשהו מקום אנחנו מברכים על ההזדמנות להיות יחד ולהשקיע בדברים החשובים באמת במשפחה. כמובן שהיינו מעדיפים שהנסיבות יהיו אחרות".
זה לא שכיח במציאות כזו. מה הסוד שלכם?
"לתת אחד לשני מקום, להיות קשובים אחד לשני".
בבית משפחת פרוימן מספרים כי הצחוק מסייע להם רבות להתמודד עם המצב. "כל ההוויה בבית אצלנו היא מצחיקה. הדינמיקה בין הילדות שרבות ודקה אחר כך לא יכולות להיפרד", מספר אמיר. "יש לנו גם שלוש כלבות אז אנחנו מה שנקרא בית מלא ולא משעמם לרגע".
דבר אחד מעיב על השמחה - המרחק מהסבים. "אנחנו מתגעגעים אליהם מאוד. משתדלים כמובן לשוחח איתם כמה שיותר גם בטלפון ובשיחות וידאו, אבל זה קשה".
הדבר הטוב ביותר לזוגיות // סיגל קופרמן
אם שואלים את סיגל קופרמן, המשבר הנוכחי הוא הזדמנות מצוינת להתאהב מחדש, להתפנק ולחשוב אפילו על קריירה חדשה
"הקורונה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למשפחה ולזוגיות. נקלענו למצב הזה ללא רצוננו, ואני אומרת שנוציא ממנו את הטוב ביותר.
משבר הוא הזדמנות להתחלה חדשה. אם נעשה עבודה טובה שבה נצליח להכיר את בן הזוג שלנו, אחרי הקורונה נצא כולנו קורנים ונהיה במקום שבו בן הזוג שלנו הוא הביטחון שלנו. נתאהב בו מחדש.
לחץ? מועקה? המצב אינו בשליטתנו. מה שכן אפשר לעשות זה להתפנק יחד במיטה, ליהנות מבן הזוג שנמצא לידינו. אנחנו לא לבד וזה כבר נותן תחושת ביטחון. להתלונן, לכעוס ולהוציא עצבים על בן הזוג לא יעזור.
אפשר לעשות משחק טריוויה משפחתי, לעורר זיכרון עבר כמו איפה הכרנו ולמה התאהבנו. אפשר לעשות אלבומי לופה. תצעדו ביחד, תדברו חצי שעה על רגשות. יש כל כך הרבה על מה לדבר. ביום יום אנחנו באינסטגרם, בפייסבוק, הולכים לעבודה. להכיר את הטעמים בבן הזוג שלי יאפשר לי להתאהב בו מחדש. אפשר לראות ביוטיוב הרצאות, ולדבר עליהן אחד עם השני.
במתכונת המשפחתית, עשו קריוקי, זה כל כך פשוט וזמין ומאפשר להכיר את הילדים באופן מדהים דרך הפלייליסט שלהם.
הרעיפו מחמאות
סיגל נשואה למפיק הטלוויזיה אלעד קופרמן, ומספרת על מקום המחמאות בחייהם: "אין יום שאני לא אתן לבן זוגי מחמאה, זה בשגרה אצלי. אני רוצה שהוא יקום ויפתח את היום באנרגיה טובה. בני זוג לא תמיד נותנים מחמאות, אבל זה נותן המון. אפשר כבר בקימת הבוקר להגיד 'היי, איזה כיף שקמתי ליד החצי השני שלי'. זה גם זמן לדבר על החולשות, ולוותר על התחרותיות בתוך הזוגיות.
אפשר להמציא ספורט זוגי ולעשות משחקים משפחתיים. אני זורקת לבת שלי כדור, ושואלת אותה 'מי החברה הכי טובה שלך'. הבת שלי תזרוק לבעלי, ותשאל אותו איך הוא הכיר את אמא. זה גם הזמן להתחיל לאכול בריא, ולהוריד 2 ק"ג מיותרים ביחד.
עדיף להימנע מלהגיע ל'נקודות רתיחה'. כשמרגישים שהכעס עולה צריך להגיד 'שנייה, אני כועסת. אני אשמח אם תשמע למה'. להסתכל לבן הזוג בעיניים. דרך העיניים רואים את כל הנשמה של האדם.
כוח הדיבור הוא הדבר הכי טוב שיש - לא לכעוס ולא לצעוק. החיים והמוות ביד הלשון. אפשר רגע לעצור, ולא לומר דברים אימפולסיביים.
הבית הוא מבצר, ולכן זה הזמן גם לדאוג לעיצובו. שנו רהיטים, נסו לשנות דברים. תעבירו תמונה מחדר לחדר, תשחקו, תצבעו יחד את הקירות.
אל תוותרו על שגרת ההתארגנות בבוקר, גם כשלא יוצאים מהבית. להתלבש, להתאפר ולדאוג להופעה ערנית, זה חלק מהשמירה על האנרגיות החיוביות.
אם אחד מבני הזוג ממורמר או כואב - אז שבן הזוג השני ירים אותו. משבר הוא גם זמן טוב לשינוי בחיים. כל כך הרבה אנשים אומרים לי שהם התעייפו, רוצים לחדש אבל מפחדים לעזוב את מקום העבודה. אני מבקשת שכל אחד מבני הזוג יכתוב את התכונות והיכולות של בן הזוג שלו, ומשם נוציא רעיון חדש לקריירה חדשה. עכשיו זאת הזדמנות מצוינת לעשות את הצעד הבא עם הרבה אומץ".
