כשחזי ברזני-ברוטמן הגיע השבוע לחצר השוק במרכז כפר סבא, ניכר היה שעדיין זוכרים אותו לטובה. כחמש שנים לאחר שעזב את תפקידו כעוזר ראש העירייה יהודה בן חמו, וכחצי שנה לאחר שעלה על הדוכן כעד מדינה במשפטו של בן חמו בפרשת תלושי הקנייה — הוא התקבל שם בחיבוקים ובגינוני חיבה. "במסגרת תפקידי עזרתי לרבים בעיר", הוא מסביר.
בשבועות האחרונים גוברים הקולות שראש העירייה הנוכחי רפי סער מעוניין למנות את ברזני למנכ"ל העירייה, אך ברזני מכחיש זאת מכול וכול. "במשך שבע שנים הייתי 24/7 בכפר סבא לצד יהודה בן חמו. הוא נהג לומר שאני גר בכפר סבא אבל ישן ברמת גן", הוא נזכר בצחוק, ומיד דוחה את הידיעה חסרת השחר, כדבריו, שכבר גררה תגובות בעד ונגד. "לא קיבלתי שום הצעה, ואין לי כיום שום עניין לחזור לכפר סבא".
הוא גם לא נלהב לדבר על מעורבותו בפרשה, "הנושא בחזקת תלוי ועומד בבית משפט", ומקמץ במילים. הוא מעדיף לדבר על אירוע רב-משמעות אחר בחייו מהחודשים האחרונים — תרומת הכליה. "המטרה שלי בחיים לעודד נתינה בכל תחום. 'ואהבת לרעך כמוך' איננה מצווה מן הפה אל החוץ. היא נוגעת לכל בן אנוש", ועוד נחזור לכך.
יד ימינו של בן חמו
ברזני (46) נולד ברמת גן למשפחת עולים מעיראק, משפחה חילונית אך שומרת מסורת: בערב שבת הולכים לבית הכנסת, עושים קידוש, אחר כך צופים בטלוויזיה ונוסעים בשבת. הוא למד בבתי ספר חילוניים, ואחרי הצבא למד בבר אילן לתואר ראשון במדעי המדינה. את התואר השני עשה בלימודים אירופיים בסקוטלנד. בהמשך למד מינהל עסקים והשלים קורס דירקטורים. במהלך לימודיו היה פעיל במפלגת העבודה, יו"ר תא העבודה בבר אילן, עוזר פרלמנטרי בכנסת, יועצה של שרת החינוך דאז פרופ' יולי תמיר, ואחר כך לוביסט. בגיל 30 נשא לאישה את תמי ברוטמן, דוקטור למחקרים קליניים במחלקה להמופיליה במרכז הרפואי שיבא. אחרי נישואיהם צירף לשם משפחתו את שם משפחתה של אשתו. לבני הזוג חמישה ילדים: דולב (14.5), ליה (12.5), דניאל מנדל ואביגיל אנה (תאומים בני 8.5) ואריאל עוז (5.5).
אחרי שניהל את מערך הסיורים של עמיר פרץ, ועבד תקופה קצרה כתקציבאי במשרד לתקשורת שיווקית, נודע לו כי מחפשים מועמדים למשרת דובר בעיריית כפר סבא. הוא שלח קורות חיים, והם הגיעו לידיו של בן חמו, אך בסופו של דבר לא נערך מכרז. כשנה ורבע לאחר מכן בן חמו חיפש עוזר אישי, משרת אמון שהתפנתה. ברזני זומן לפגישה עם ראש העירייה. זה אמר לו: "אתה נראה לי מתאים", ובסוף הפגישה כבר הציג בפניו את המשרד שבו אמור היה לשבת. "זה להיות יד ימינו של ראש העירייה ואיש אמונו לכל דבר ועניין", יסביר ברזני לשופט בתחילת עדותו במשפט בן חמו, "זה לעסוק בכל מה שהעירייה עוסקת בו, בדברים שמגיעים לפתחו של ראש העירייה וצריך לדעת לטפל בהם, פגישות, סיורים, ישיבות מועצה וכמובן פניות הציבור".
בין השניים נוצרו יחסי אמון, ושיתוף הפעולה היה מושלם. "הוא נתן לי אחריות ישירה לברית עם הערים התאומות ועל כל מה שקשור בדת ובתרבות תורנית. בתקופתי הוקמה מחדש המועצה הדתית".
עד מדינה
שבע ורבע שנים אחרי שחברו לעבודה משותפת (משנת 2007 ועד שנת 2014) נפרדו דרכיהם של ברזני ובן חמו. ברזני נמנע מלהסביר את הסיבה לכך. לדבריו, בן חמו הסביר שאינו מאותם ראשי הערים שנצמדים לצוות שלהם במשך שנים רבות והגיע הזמן להיפרד. "אולי הוא חשש שאני יודע יותר מדי", אומר ברזני.
חצי שנה לאחר שעזב את כפר סבא הצטרף ברזני לעיריית רמת גן, תחילה כמנהל מחלקת בקרה, הערכה ומדידה, וכיום כמנהל מחלקת משק ותחזוקה. בקרוב הוא אמור לעבור לתפקיד חדש, ולנהל את המחלקה לתרבות תורנית-יהודית.
באפריל 2016 הגיע ברזני למשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה להב 433, והעיד על השיטה שאיפשרה לראש עירייה בן חמו לקחת לכיסו, כפי שהואשם אחר כך, עשרות אלפי שקלים בתווי קנייה שהתקבלו מקבלנים ומבעלי רשתות שיווק כתרומות לנזקקים. לדברי ברזני, הוא החליט לחשוף הכול רק לאחר שהחלו להגיע לאוזניו שמועות, שבן חמו טען שברזני לקח תלושים לעצמו. "כמו כן, ניסה להגיע אפילו למעסיקים שלי בעיריית ברמת גן כדי לספר עלי 'בדיות' וזאת לאחר ששירתתי אותו שבע שנים וחצי", אמר בעדותו.
לאחר שהוצע לו להיות עד מדינה, נפגש ברזני עם גורמים מהעירייה ועם הקבלנים שנעצרו בו-זמנית עם בן חמו, והקליט חלק מהם בסתר, בשיתוף פעולה עם יאח"ה. מאז שהתפוצצה הפרשה לא היה כל קשר בין בן חמו לברזני. בעת הדיון בבית המשפט אפילו לא הביטו זה בעיני זה. בבית המשפט העיד יומיים, ועמד בחקירה צולבת מצד ההגנה.
אתה עד מדינה, מן הסתם יש לך חלק בעבירות.
"לצערי, אכן שיתפתי פעולה עם יהודה, אבל אני לא עשיתי שום עבירה. אני שלם עם עצמי. אני יודע שהאמת איתי, מבחינתי זה נגמר".
אם אתה עד מדינה לא סביר שלא עברת עבירה.
"עד מדינה לא בהכרח עובר עבירה וגם הפרקליטות לא קבעה שעברתי עבירה. נחקרתי באזהרה כמו הרבה עדי תביעה בנושא. לאחר חקירתי נמצא כי אני יכול לשמש עד מדינה וזאת לטובתי, על מנת להגן עליי".
הקשר נגמר עם בן חמו והתהדק עם רפי סער?
"את רפי סער הכרתי כשהיה מנכ"ל הוד השרון. היו לנו כמה ישיבות עבודה אבל היה איתו רק קשר מקצועי. כשהחל את התמודדותו עזרתי לו מאוד (ביצירת קשרים), וביתר שאת לאחר שלקח את דני הרוש כמספר 2 שלו. לא ישבתי במטה שלו ולא מילאתי שום תפקיד במטה. כמו כן, לא ביקשתי ממנו כלום, לא משרה ולא כיבודים".
למה תמכת דווקא בסער?
"ביליתי בכפר סבא כשליש מחיי הבוגרים. הסיבה שתמכתי ברפי ובדני כי אני אוהב את כפר סבא מאוד מאוד, את תושביה ואת עובדיה. עד היום אני בקשר טוב איתם".
אז אין סיכוי שתעשה קאמבק לעירייה?
"שאלות באשר לחזרתי אינן רלוונטיות. יש לי עבודה בעיר מגוריי, שאותה אני אוהב מעט יותר מכפר סבא. אבל ימים יגידו... הכול יכול להיות, אני לא פוסל שום דבר".
חזרה בתשובה
ב-2010 הוא החל בתהליך הדרגתי של חזרה בתשובה, שנמשך כחמש שנים. לדבריו, שני אירועים אישיים התוו את המשך דרכו. הראשון היה, שבתו ליה מעדה, אך לא נפגעה. "שים כסף לצדקה ואמור תודה לקדוש ברוך הוא שלא קרה לה כלום", אמר לו אחד הרבנים. השני, כשניסה להיכנס לביתו דרך המרפסת לאחר ששכח את המפתח (ואשתו הייתה בחו"ל), הוא נפל ושבר את ידו. "קיבלת שני סימנים", אמר לו הרב, "אולי תנסה להפסיק לנסוע ולעשן בשבת". וזה היה הצעד הראשון — להתחיל לשמור שבת. "בכל ערב שבת, הייתי יושב בחצר הבית עם כוס קפה ומעשן בהנאה את הסיגריה האחרונה. הסיגריה הבאה היא במוצאי שבת, אחרי ההבדלה".
הוא שב להניח תפילין, החל בלימודי גמרא פעמיים בשבוע, לבש ציצית, ובשלב מאוחר יותר חבש כיפה סרוגה לראשו.
איך אשתך הגיבה?
"אשתי לא שינתה את אורחות חייה ואת לבושה. בדרך כלל היא לא נוסעת בשבת, אלא אם היא צריכה להחזיר את אימא שלה הביתה. אני גם מרשה לילדים שלי לצפות בשבת בטלוויזיה, כל אחד בחדר שלו. אני דתי לייט. דוס מחמד".
כליה במתנה
לפני שלושה חודשים פתח ברזני פרק חדש בחייו, כאשר תרם לאדם שלא הכיר מימיו את כלייתו השמאלית. "שנים רבות אני חושב על זה, מאז ששמעתי, כעוזר פרלמנטרי, איך בניו של יושב ראש ועדת הכספים אברהם רביץ ז"ל, שנזקק להשתלת כליה, קיימו דיון הלכתי למי תהיה הזכות לתרום, ובסופו של דבר הפילו גורל. אז כנראה הרעיון זה ניטע בי ולא הרפה".
לפני כשלוש שנים מילא טפסים של עמותת "מתנת חיים", הוא עבר שורה של בדיקות והשתתף בכנס של תורמים פוטנציאליים, רובם תורמים אלטרואיסטים לאנשים שאינם מכירים, ומיעוטם שתורמים לבני משפחתם. באותה התקופה אשתו הייתה בהיריון, ולא תמכה בצעדו. גם הוריו התנגדו. שנה לאחר מכן, ביוני 2016, התאבדה אמו, בהיותה בת 70, בקפיצה מהקומה ה-15 בבניין שבו התגוררה. אישה שהתאמנה כל יום בחדר כושר, בישלה ובילתה עם הנכדות שלה, וניתן היה לחשוב שהיא אישה מאושרת. "ואולם, היא לקתה בדיכאון, שמעט מאוד היה גלוי לנו ובטח לאנשי המקצוע. לצערי, היא הצליחה להסתיר זאת מאיתנו, לנהל חיי שגרה ולסבול. היא קפצה בעת שאבא ישן. כשהתעורר הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא לא מוצא אותה. נסעתי לחדר כושר לחפש אותה, ואז החלטתי לסרוק את הבניין. כמעט התייאשתי, ואז ראיתי אותה. התחושות מאז היו קשות מאוד מאוד".
מותה הטרגי של אמו עיכב את מימוש תוכניתו לתרום כליה בשנה נוספת, אך לא ביטל אותה. לפני שנה ראה מודעה קטנה בעיתון "דרוש תורם כליה לאלמנת צה"ל מהצפון". הוא השיב למודעה וערך בדיקות התאמה. סוג הדם שלו לא איפשר לו לתרום לאלמנה, אך הוא החליט להמשיך בתהליך ולהמתין לחולה אחר. בשלב זה, אשתו שהבינה עד כמה הוא נחוש, ואמרה לו: "אני איתך".
לפני חצי שנה הודיעו לברזני שנמצא חולה באי-ספיקת כליות עם התאמה בבדיקת הדם והרקמות. שניהם ממוצא עיראקי, פרמטר המעלה את הסיכוי להתאמה. ירון שניר (55), מהנדס מחשבים מכפר תבור, החל דיאליזה לפני שש שנים, שלוש פעמים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם. במשך שנה היה ברשימת המתנה עד שנמצא לו תורם. עד שנפגשו ערב לפני ההשתלה הוא לא ידע מי האיש. מתאמי ההשתלות שומרים על אלמוניות התורם והנתרם כדי למנוע מסחור, חרטה ושיבושים אחרים.
"כשנפגשנו נוצרה מיד כימיה מדהימה, חיבור נפשי", אומר שניר. "בדקות הראשונות לא יכולתי לדבר, מרוב התרגשות. נעתקו המילים מפי ודמעות עלו בעיניי. לפגוש אדם שלא מכיר אותך, שנותן לך מכל הלב, ובעצמו עובר תהליך לא פשוט. זה הרבה מעבר להצלת לחיים, זאת תחושת התעלות".
"הוא היה נבוך", נזכר ברזני, "ראיתי שהוא דומע, ואז הוא אמר לי: 'אני לא מאמין, זה באמת אתה?' ואחר כך אמר למתאמת ההשתלות: 'אני לא מבין למה זה מגיע לי'. חיבקתי אותו ואחרי שהצטלמנו אמרתי לו: 'לך תנוח', ואז לקחתי סיגריה אחרונה לפני הניתוח".
למחרת בשש וחצי בבוקר לקחו אותי לחדר הניתוח, הספקתי להניח תפילין, וביקשתי מהאחות שתבקש מהמרדים שיאמר: 'בשם השם נעשה ונצליח'. אין לי מושג אם הוא אמר. 24 שעות אחרי הניתוח הייתי מחובר לצינורות, והתפללתי חצי רדום".
בערב שלמחרת ההשתלה נפגשו התורם והמושתל שוב. "גם המפגש הזה היה מרגש עד דמעות", מספר שניר. לאורך השבוע נפגשו כמה פעמים, ברזני שוחרר, ושניר נשאר באשפוז שבוע נוסף. הם היו אמורים להיפגש בכפר תבור, במהלך טיול שברזני תיכנן בצפון, אך הפגישה לא יצאה לפועל. חודשיים לאחר מכן הזמין ברזני את שניר לסעודת הודיה שנערכה בבית כנסת ברמת גן.
יכול להיות שתרמת כליה כדי לנקות קצת את מצפונך מכל הפרשה?
"ממש לא, אין לזה קשר כלל".
אז למה עשית את זה?
"רציתי להגיע פעם אחת למצב שבו עשיתי משהו טוב בחיים שלי בלי לקבל תמורה. נתינה זה חלק ממהות החיים שלי, ואני רוצה לעודד עוד אנשים לנתינה".
אשר אוחיון, עורך דינו של יהודה בן חמו, מסר בתגובה: "חזי ברזני מעל בתפקידו ושלח יד ברכוש הציבור. כעת הוא מנסה להצדיק, כביכול, את מעשיו הפליליים ולהכשיר לכאורה את מעשיו. דבריו לא נכונים עובדתית ולא הגיוניים כרונולוגית. לא בכדי הפך להיות עד מדינה, שהרי ידע היטב שזו הדרך להציל את עורו, תוך שהוא משליך את מעשיו על יהודה בן חמו. מצער מאוד להיווכח בתגובה הצינית של חזי ברזני שביקש לנקום ביהודה בן חמו על כך שפעל ביושר כחובתו ולא הסכים לעצום עיניו לנוכח התנהגותו הנלוזה של ברזני.
