משה פדר ז"ל (68), תושב כפר סבא שנהרג אתמול בסמוך לשדרות, מפגיעת טיל נ"ט מובא בשעה זאת למנוחות בבית העלמין נורדאו שבכפר סבא. מותו של פדר, שהיה דמות מוכרת בכפר סבא, הפיל אבל רב על העיר.
חברת הכנסת הכפר סבאית שרן השכל שהכירה את פדר מילדותה, ספדה לו היום (ב') במשכן הכנסת, ואיפשרה צוהר לאישיותו הייחודית של פדר. כך אמרה השכל:
"בעיניי תמיד היית מין אינדיאנה ג'ונס ישראלי כזה. אדם שאוהב את החיים. נטול פחד וסקרן לגלות מקומות חדשים. אני זוכרת איך הקשבנו בשקיקה לסיפורים שלך על נופים רחוקים ומרהיבים. על סוסים שדוהרים במרחבים, על מקומות שאנחנו כילדות חלמנו להגיע אליהן יחד, יום אחד. היום אני יכולה להודות שגם המסע שלי לאוסטרליה הושפע מהסיפורים האלה וממך".
"לפני יומיים, יצאת כמדי יום לעוד יום עבודה לאחר שחזרת ביום ראשון מטיול בגואטמלה. איש שמח ואופטימי. אבל אז כמעשה שטן השיגה אותך ידם של מרצחים שפלים ומתועבים וגדעה את חייך באחת" (הנאום המלא של השכל בסוף הכתבה).
"איש טוב לב ונדיב"
היום (ב') פורסמו ב-ynet על ידי רועי רובינשטיין, דבריה של איריס עדן, זוגתו, ששכלה את בעלה ישיש עדן באסון המסוקים ב-1997. עדן אמרה על מותו של פדר ז"ל: "שעת כאב וצער. עברתי כמה דברים בחיים ולא הייתי צריכה הודעה על מותו. היינו יחד 17 שנים, הקמנו משפחה חדשה ואהבה חדשה. יחד עם הילדים והנכדים. זה כאב גדול, צער גדול מאוד. הוא היה איש טוב לב ונדיב".
כמו כן הובאו ב-ynet דבריו של ליאור אשורי, שעבד עם פדר בחברת איטום מקיבוץ ארז, ועבד עימו בטרם נהרג. "נסעתי קצת לפניו באותו כביש, בקלות זה יכול היה להיות אני ולא הוא. שאלתי אותו למה הוא חושב שהצבא לא מגיב, והוא ענה לי חכה, בוא נראה מה יהיה בהמשך".
לאחר השיחה, עזר אשורי לפדר ז"ל להעמיס סולם על העגלה שהייתה רתומה לרכבו ויצא מהמשרד כמה דקות לפניו. "אני לא מעכל שזה קרה, באותה מידה זה יכול היה לקרות לי כי הם מתצפתים על הכביש הזה כל הזמן".
הנאום המלא של ח"כ השכל בכנסת:
"פדר היקר,
קשה לי לתאר לאנשים שלא הכירו אותך את המקום שלך בחיי ואת ההשפעה שלך עליהם.
בעיני תמיד היית מן אינדיאנה ג'ונס ישראלי כזה, הרפתקן, אדם שאוהב את החיים, נטול פחד,סקרן לגלות מקומות חדשים.
אני זוכרת איך הקשבנו בשקיקה לסיפורים שלך, על נופים רחוקים ומרהיבים, על סוסים שדוהרים במרחבים, על מקומות שאנחנו כילדים חלמנו להגיע אליהם יום אחד. היום אני יכולה להודות שגם המסע שלי לאוסטרליה הושפע מהסיפורים האלה, ממך.
לפני יומיים יצאת כמדי בוקר לעוד יום עבודה, איש שמח ואופטימי, אך אז, כמעשה שטן, הישגה אותך ידם של מרצחים שפלים ומתועבים, וגדעה את חייך באחת.
אבל משהו גדול נשאר אחריך.
הבאת לעולם שני ילדים מדהימים, טובים, שבגרו להיות אנשים יצירתיים, ערכיים, טובי לב ואוהבי אדם. יצרת אותם בדמותך.
חינכת את עמית ואת נמרוד לסקרנות, הטמעת בנפשם את השאיפה לחופש, ונתת להם את התחושה שהם מיוחדים, ושהם נפלאים בייחודם.
אני זוכרת איך היינו חבורה צעירה של נערות שלא תמיד התאימה למסגרות ולתבניות, ואתה אהבת אותנו וקיבלת כל אחת מאיתנו כפי שהיא, בלי שיפוטיות, בגובה העיניים. נתת לכל אחד ואחת מהאנשים שבהם פגשת, את התחושה שזה בסדר להיות מי שאת, מי שאתה.
הבית שלך היה תמיד פתוח עבורנו, מעולם לא כעסת או הערת על הבלגאן שהשארנו, על הסתימות בצנרת, על הרעש שעשינו - זה עבורך היה כמו סימן חיים.
וכשעלתה השמש בבוקר, ומצאת אותנו רוקדות לצלילי Here Comes the Sun של הביטלס, עשית לכולנו ארוחת בוקר ולקחת כל אחת מאיתנו הביתה.
הילדים שלך, עמית ונמרוד, היצירה הגדולה של חייך, תמיד היו מוקפים באהבה ובחברים טובים, כי כך רצית, כי איפשרת, ובזכות החינוך שנתת להם.
אני רוצה להודות לך באופן אישי על כך שהבאת לעולם את עמית, אישה מיוחדת, חכמה, יצירתית, אוהבת אדם ואוהבת חיים. חברת נפש אמיתית, אחות של ממש.
אין לך מושג עד כמה היצירה הזו שלך משמעותית בחיי.
ואת נמרוד, גבר מרשים, מוכשר וטוב לב, שבדיוק כמוך אוהב את החיים, סקרן, גבר שנוצר בדמותך.
פדר היקר, איש אהוב ונדיר, אתה יוצא היום למסע האחרון שלך בעולם הזה. אנחנו נישאר עם הזכרונות, עם התמונות ועם הערכים שבהם האמנת".