יוזמה מצמררת לקראת יום הזיכרון: יעל רובנר צימט ששכלה את בנה החייל אחיעד לפני כעשר שנים בגיל 21 העלתה פוסט מרגש בו היא סיפרה על ביקורה בבית קפה בפיטסבורג שבארצות הברית, שם ראתה שולחן ערוך המוצב בכניסה לזכר הנופלים, עם נר דולק, כסא ריק, כוס מים עם פלח לימון ופרח אדום, וביקשה אם גם בארץ יוכלו לאמץ את היוזמה המרגשת. הראשון שהרים את הכפפה היה גדעון שמואל, בעל בית הקפה מנדרין בפארק רעננה.
קראו גם >>>
בכניסה לבית הקפה הציב שמואל שולחן ערוך עם נר דולק וכסאו ריק, המזכיר לכולנו מי לא נמצא עוד איתנו.
תושבים ברעננה שחזו במחווה התרגשו מאוד לנוכח המחזה: "מרגש ברמות שלא ניתן לתאר", אמרו חלק מהמתארחים בבית הקפה, "מזכיר לנו כל הזמן, גם כשאנחנו שותים הפוך עם קוראסון מי כבר לא יכול לשתות ולהנות איתנו".
לפניכם הפוסט המלא של האם השכולה שהביא ליוזמה, שבינתיים מתחילה לצבור תאוצה ברחבי הארץ: "קוראים לי יעל ואני אם שכולה..בני הבכור – אחיעד נהרג לפני כ 10 שנים (5 לספטמבר 2011) בתאונת נשק מתוך שינה בבסיס באוגדת איו"ש והוא רק בן 21 שנה..
אחיעד ואני היינו מאוד מאוד קרובים.. דומים בחשיבה, ברצונות וכד, הוא היה הבן שכל אם יכלה לאחל לעצמה.. אין יום שעובר מבלי שאחשוב עליו..
"אחד הדברים שמאוד אפיינו את הקשר החם בנינו היה המנהג לשבת בימי שישי בבוקר בבית קפה ביחד וזה היה זמן איכות לשבת שלושתינו (אנו - ההורים ואחיעד) ואחיעד היה מספר את כל קורותיו בצבא, לא היה יום שישי שפספסנו, כל פעם שאחיעד היה מגיע לסוף שבוע מהצבא, עדיין עם המדים עליו היה קורא לנו והיינו נוסעים מייד לזמן איכות בבית קפה.
אחיעד היה מזמין בצורה קבועה את המוזיילי שכל כך אהב ומקנח באייס קפה קפוא.
ולמה אני מספרת זאת..? (הייתי מספרת יותר דברים אבל אין מקום כאן..) באחת הנסיעות האחרונות שלי לחו"ל, הייתי בארצות הברית, בפיטסבורג ולראשונה נתקלתי במשהו שמאוד ריגש אותי.. כמעט בכל בית קפה ומסעדה היה בכניסה שולחן קטן עם מפה לבנה, על המפה היה צלחת אחת, סכו"ם, אגרטל קטן עם סרט אדום, בתוך אגרטל ורד אדום. פלח לימון על הצלחת , מלחייה עם מלח, כוס הפוכה, נר דולק וכסא ריק.
"כשבררתי לפשר המיצג, הוסבר לי שזה שולחן גיבורים לזכר החללים שנפלו בצבא ארה"ב שאינם נמצאים ושאינם יכולים ליהנות כמו האנשים החיים. מיזם זה נמצא לאורך כל השנה (בארה"ב). רעיון ההנצחה מאוד דיבר אלי והייתי רוצה לנסות להכניס גם בארץ.. אני יודעת שאחיעד- בני אהוב היה מתחבר לרעיון זה.
אשמח מאוד אם בעל בית קפה/מסעדה יקדם את הנצחה זו לזכר החיילים שנפלו, לזכר הנעדרים, לזכר נפגעי פעולות האיבה. רושמת כאן את המאפיינים של המיצג ומה מסמל כל מאפיין.
• שולחן קטן ערוך לאחד, המסמל את החיילים שנפלו ואשר לא יכולים לשבת ליד השולחן. השולחן ערוך בדרך כלל קרוב לכניסה למקום.
• מפה לבנה המסמלת את כוונותיהם הטהורות של החיילים שהתגייסו לצבא
• ורד בודד באגרטל המסמל את הדם שנשפך כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל. ורד זה מייצג גם את המשפחה והחברים השומרים על האמונה בהמתנה להחזרתם של החיילים הנעדרים.
• הסרט האדום מייצג אהבה למדינה שהעניקה השראה לחיילים לשרת את המדינה.
• פרוסת לימון על צלחת מייצגת את גורלם המר של הנופלים והנעדרים.
• מלח שפוזר על הצלחת מסמלת את הדמעות של המשפחות השכולות.
• כוס הפוכה לייצוג העובדה שהחיילים שנפלו והנעדרים אינם יכולים לקחת חלק בהנאה.
• נר דולק מסמל אור של תקווה שחי בלבבות כדי להאיר את דרכם של הנעדרים הביתה.
• כסא ריק מייצג את היעדרם של החיילים שנפלו ואת הנעדרים.
