בית המשפט לתעבורה זיכה לאחרונה מחמת הספק נהג שהואשם שפגע בהולכת רגל על מעבר חצייה. השופטת שירי שפר פסקה שהתביעה לא הביאה נתונים מהותיים כמו מהירות נסיעת הנאשם, מהירות חצייתה של הנפגעת, באיזה שלב הוא הבחין בה ועוד, ולכן לא ניתן לקבוע שנהג ברשלנות, כך פרסם השבוע עו"ד חזי כהן מאתר "פסק דין".
2 צפייה בגלריה
תאונת דרכים במעבר חציה
תאונת דרכים במעבר חציה
תאונת דרכים במעבר חציה
(צילום המחשה: שאטרסטוק)
קראו גם >>>
עו"ד כהן מגולל את מהלך התביעה ופסק הדין התקדימי: באוגוסט 2019 נסע הנהג בכיכר הבנים בהוד השרון. באותו זמן חצתה הולכת רגל את הכביש במעבר חצייה משמאל לימין. המאשימה טענה שהנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא האט ולא עצר את רכבו בהתקרבו למקום, לא נתן זכות קדימה להולכת הרגל, פגע בה ומנע ממנה להשלים את חציית הכביש בבטחה.
"הנאשם כפר באחריות. לדבריו, הוא נסע במהירות נמוכה כשלפתע הולכת הרגל ירדה למעבר החצייה מאחורי פרחים ושלטים. לגרסתו, הוא לא פגע בה ועצר מיד, אך היא נבהלה, הלכה אחורה כמה צעדים ונפלה בגלל נעלי העקב שנעלה.
2 צפייה בגלריה
עו"ד חזי כהן
עו"ד חזי כהן
עו"ד חזי כהן
(צילום: יח"צ)
"הולכת הרגל העידה שבאותו יום הייתה בדרכה לעבודה. היא חצתה את מעבר החציה הראשון, הגיעה לשטח הפרדה, עצרה, הסתכלה לראות שאין רכבים והתחילה לחצות את מעבר החציה השני. כשהייתה באמצע הדרך ראתה מזווית העין שמכונית מגיעה מצד ימין. לדבריה היא ראתה שהנהג לא עוצר ולא רואה אותה, ניסתה לברוח ולא הספיקה. לטענתה הרכב פגע ברגלה הימנית והיא עפה ונפלה רחוק מהמעבר. היא הכחישה שנעלה עקבים.
המאשימה טענה כי שדה הראיה בכיוון נסיעת הנהג היה פתוח והתאונה נגרמה עקב רשלנותו. ההגנה טענה שלא מוצו כיווני חקירה ולא הובאו די ראיות להוכחת רשלנות הנאשם.
השופטת שירי שפר קיבלה את גרסת הולכת הרגל וקבעה שהרכב פגע בה. היא ציינה שעדותה הייתה משכנעת והפגיעה מתיישבת עם סוג החבלות. היא הוסיפה כי בכל מקרה נהג יכול להימצא אחראי לגרימת תאונה אף בנסיבות בהן אין כל מגע בין רכבו לבין הולך הרגל.
למרות זאת היא הבהירה כי חרף חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חצייה, אחריותו לתאונות הנגרמות כשחוצה הולך רגל אינה מוחלטת. על מנת להכריע בשאלה האם הייתה התרשלות מצד הנהג יש לבחון כיצד אירעה התאונה והאם, בנסיבות העניין, ניתן היה למנוע אותה.
"השופטת כתבה כי בתיק לא הובאו ממצאים עובדתיים אובייקטיביים כלשהם, "לא באשר למהירות נסיעת רכב הנאשם; קצב חציית הולכת הרגל; מקום המגע בין רכב הנאשם לבין הולכת הרגל בכביש (מקום האימפקט); המרחק אותו הספיקה לחצות הולכת הרגל בטרם נפגעה" ועוד.
היא הוסיפה כי בוחן תנועה לא יצא למקום התאונה בזמן אמת אלא רק ארבעה חודשים לאחר מכן. גם אז, בסקיצה שביצע לא תועד רוחב הכביש. "יכול והולכת הרגל נכנסה לתחום מעבר החציה כשהרכב היה במרחק של 10 מ' בלבד", כתבה.
השופטת סיכמה כי לא הוכח שהנאשם נסע מהר מדי, לא הוכח כי איחר בתגובה ולא הוכחה התרשלות מצידו בכל דרך אחרת. בנסיבות אלה היא זיכתה את הנאשם מחמת הספק".