מה זה קשור? את השאלה הזו אני רוצה לשאול אותו לאורך כל המפגש שלנו, אבל מתאפקת. כי אחרי חמש דקות אני מבינה את העניין.
זה בדיוק מה שפול קורן (34) עושה: מחבר עניינים שלא קשורים בכלל אחד לשני ויוצר מארג חדש של קשרים שלא היה קודם בעולם.
למשל כשהוא אומר בתחילת השיחה שלנו "קמתי בסביבות 8:00, דיברתי עם המשפחה שלי בקנדה, אחר כך ציירתי קצת, למדתי יפנית ואז יצאתי לריצת בוקר. ארבעה ק"מ. אני מקבל השראה לעבודה שלי בזמן שאני רץ".
קראו גם:
בריצת בוקר כזו הוא בוודאי קיבל השראה לצייר את דנה אינטרנשיונל בהופעה באמצע דיזנגוף סנטר הריק (כי אסור להתקהל עכשיו), ובריצה אחרת הוא קיבל השראה לצייר את עופרה חזה מחויכת בכרם התימנים כשלידה עומדים דקלון, רמי דנוך ויהודה קיסר.
ריצת בוקר נוספת הניבה ציור ובו הדמות הידועה "שרוליק" כשהוא מוביל קבוצת כלבים בפלורנטין, או את גולדה מאיר שיושבת כאחרונת ההיפסטריות מעשנת בסבבה במתחם נגה ביפו (מקום שהוא מכיר מצוין כי הוא גר שם).
"לפני הקורונה ציירתי כל מיני מקומות מוכרים בתל אביב כמו מגדל השלום, כיכר אתרים, הבימה. ציירתי אותם בלי אנשים, אבל בזמן הסגרים זה היה יותר מדי עצוב לראות את הרחובות ריקים, כאילו חלקים מהגוף של תל אביב מתו אז פשוט התחלתי להוסיף אנשים לציורים שלי".
ולא סתם אנשים. אייקונים מתחומים שונים ומזמנים שונים שלועגים לחוקי העולם העתיקים, מצפצפים על ההיסטוריה, על החיים ובעיקר על המוות ופשוט נוחתים בימינו אנו כשהם בוראים עולם חדש.
קצב משלו
גם קורן עשה אותו דבר. מייצר לעצמו את המציאות שבה הוא רוצה לחיות. הוא לא היה אמור בכלל להיות חלק מתל אביב, אבל גם הוא קצת מצפצף על חוקי העולם והוא פשוט נחת כאן.
קורן נולד בוונקובר, קנדה למשפחה קתולית (קורן, ככה הוא אומר, זה גם שם משפחה אירי). בכור מבין ארבעה אחים. אמו מורה ואביו מוזיקאי.
"נולדתי במקום עם מזג אוויר נעים", הוא מצייר במילים זיכרונות. "היו שם המון עצים והמון דשא. יכולתי ביום אחד לעלות להרים לעשות סקי ואז לרדת ולהגיע עד חוף הים ולהיכנס למים. אבל תמיד הרגשתי שם זר. לא יודע להסביר בדיוק מה זה אומר. באנגלית יש משפט – TO MARCH TO A DIFFERENT DRUMER. לצעוד לקצב של מתופף אחר. זה קצת מסביר את התחושות שלי. לא הרגשתי קשר לתרבות שלי".
לאן הוא כן קשור? חלק מהתשובה הוא גילה בלימודי התואר הראשון בחוגים לפסיכולוגיה וההיסטוריה של האומנות.
"היו לי בלימודים חברים יהודים. מהשיחות שלי איתם התחלתי להתעניין בתרבות ובמסורת היהודית, אבל לא רציתי לקפוץ מהר מדי לשינויים. למדתי במשך שנה עברית באוניברסיטה, נכנסתי לקהילה היהודית בוונקובר. הבנתי שבמקום הזה אני לא צריך לשנות שום דבר בפרספקטיבה שלי. מצאתי פה את עצמי".
קורן הגיע לארץ כמה פעמים לפני שעשה עלייה, התאהב בתל אביב וגם התגייר בגיור קונסרבטיבי. לאחר כמה שנים הכיר פה את אשתו הישראלית ולפני שנתיים נישאו.
"הכרנו דרך חברים. גם היא מבינה כמוני כמה חשוב ללמוד שפות ותרבויות אחרות כדי לקבל גם את הפרספקטיבה של אנשים אחרים. אני מאוד מתחבר לסבתא שלה שגדלה בתימן. בכל סוף שבוע אני מדבר איתה על המקום שבו היא גדלה ועל התרבות התימנית. החילבה הכי טעים בעולם זה שלה".
זאת בעצם המשפחה שיש לך היום בארץ.
"כן, אבל אני מאוד מתגעגע למשפחה בקנדה. אני מדבר איתם כמעט כל יום. אני חושב שהרגע הכי מרגש בחיים שלי היה כשאבא ואמא שלי היו בארץ בחתונה שלי. הגיעו לחתונה 20 מבני המשפחה שלי.
הם תמיד תמכו בי אבל סוף סוף כשהם היו פה, כשהם פגשו את המשפחה של אשתי, את כל החברים שלי, הם באמת ידעו שאני שמח פה ומה גורם לי להיות שמח פה".
וקורן כמו קורן, חיבר את האהבה והגעגועים וצייר את המשפחה הקנדית שלו יושבת מסביב לשולחן השבת כשאביו עם כיפה.
דבר אחד נשאר קבוע בחייו. הציור. מאז שהוא זוכר את עצמו קורן מצייר. את סגנון הציור שלו הוא מגדיר "artificial nostalgia". "אני לא חושב שזה מוגדר באופן רשמי כז'אנר משנה באומנות", הוא מסביר. "אבל אני רואה את הציור שלי כמו מוזיקת vaporwave. זה סגנון מוזיקלי שמחזיר לזמנים שמרגישים מוכרים, אבל לא באמת קרו בעבר".
תקופת הקורונה הייתה עבורו פורה במיוחד. קורן עבד במהלכה על כמה פרויקטים משמעותיים והעלה אלפי ציורים לעמוד האינסטגרם שלו. באחד הימים צייר יותר מ־200 ציורים של מקומות בעיר. "הייתה לי שבת משעממת וכתבתי באינסטגרם שלי: 'תשלחו לי תמונה מהעיר ואצייר אותה'", הוא מסביר.
אתה מתפרנס מציור?
"אני עובד בהיי־טק בכתיבת מוצר. אף פעם לא רציתי להתפרנס מאומנות, להיות תלוי בזה כפרנסה וזה לא המקצוע שלי, אבל אני כן נוגע באומנות. למשל בפרויקט גדול שעליו עבדתי ציירתי יותר מ־50 אייקונים תל אביביים שהודפסו על צלחות מיוחדות שנוצרו ביפן בשיטה עתיקה של עבודה עם פורצלן".
אה, בגלל זה אתה לומד יפנית?
"אחרי שעברתי לגור בתל אביב, ועוד לפני שעשיתי עלייה, לא הבנתי עברית ולא היה לי מושג מה כתוב על כל הבניינים סביבי. אז ציירתי המון ציורים שבהם נראים הבניינים עם שלטים וכיתובים באותיות יפניות. עברית הייתה בשבילי יפנית. עכשיו זה מצחיק אותי לראות את כל הציורים האלה שלי, כי אני כבר מבין יפנית וכתבתי שטויות".
אתה משלב בציורים שלך מנהיגים ישראלים, אנשי תרבות כמו מנחם בגין, דוד בן גוריון, עופרה חזה ועוד. איך אתה בוחר את מי לצייר?
"כולם השפיעו עליי באופן מסוים. למשל, אני ממש אוהב מוזיקה תימנית. כשציירתי את כרם התימנים רציתי להביא את האלמנטים של התרבות התימנית אז ציירתי את עופרה חזה. את מנחם בגין ציירתי על קורקינט בפארק המסילה.
ככה חיברתי אותו באופן סוריאליסטי וקצת סרקסטי להיום כי בתקופתו היו מלחמות בכל העולם - הייתה השואה באירופה ופה הייתה מלחמת העצמאות - אז להיות פה בחולצה מכופתרת על הקורקינט בדרך לאיזה ג'וב מול שולחן במשרד – נראה לי שזה היה החלום שלו.
זה גם מדגים את המסר שלי: אנחנו צריכים תמיד להסתכל על הסצנות הפשוטות והיום יומיות בחיים מפרספקטיבות שונות כי יש כמה דרכים לראות את המציאות ולחוות את החיים. אם תרצו באמת, תמצאו את מה שאתה מחפשים ואתם בוחרים איך ליצור את המציאות שלכם".
אם תצייר את עצמך בתל אביב איפה זה יהיה ומי יהיה איתך בציור?
"ליד משה דיין בכיכר דיזנגוף. אריק שרון אמר פעם על משה דיין שהוא היה מתעורר כל בוקר עם 100 רעיונות. 95 מהם מסוכנים, שלושה רעים והשניים האחרונים מבריקים. אני לא משווה את עצמי אל משה דיין, אבל אני מסוגל להבין אנשים שיש להם המון רעיונות. כל בוקר עולים לי המון רעיונות לאיורים ומספר מצומצם מהם ראויים. רק אותם אני מצייר. הייתי שמח לדבר עם משה דיין על רעיונות שונים ועל התשוקה שלו לארכיאולוגיה".
