יוליה נכנסה לחדר והתיישבה על הספה הכתומה. היא נראתה לי מוטרדת ונסערת. "מה הביא אותך אליי?", שאלתי אותה.
"יש לי חבר ערבי כבר שנה", היא השיבה. "הוא הבחור הראשון ששכבתי אתו ואנחנו מאוהבים".
יוליה (17) הכירה את החבר שלה כשחיכתה לאוטובוס בתחנה המרכזית. "הוא פנה אליי, שאל מה השעה וחייך. החיוך שלו כבש אותי וחייכתי חזרה".
הנהנתי כלפיה בראשי.
"שלא תחשבי שאני מחייכת ככה לכל אחד", היא אמרה מיד.
חייכתי אליה ואמרתי שלא חשבתי כלום, שאני פשוט מקשיבה לה.
"לא תכננתי לצאת עם בחור ערבי, אבל הוא נותן לי כבוד, מה שלא קיבלתי מבחורים יהודים שיצאתי איתם", היא ירתה. "הוא מפנק אותי ומרעיף עליי הרבה חום ואהבה שאין לי בבית".
ביקשתי מיוליה שתספר לי באיזה בית היא גדלה. הסתבר שאת אבא שלה היא מעולם לא פגשה. אמא שלה עלתה איתה מרוסיה כשהייתה בת שנתיים. השתיים מתגוררות במרכז הארץ.
"הגעתי אליך לטיפול כי את מתגוררת בעיר אחרת וככה יותר נוח לי. גם ככה מדברים עליי כל הזמן", היא אמרה.
אמה של יוליה עבדה שעות רבות כדי לכלכל אותן.יוליה התעוררה בכל בוקר לצלצול השעון המעורר, הכינה לעצמה סנדוויצ'ים ויצאה לבית הספר.
"את ילדה אחראית וחזקה", אמרתי לה, אבל אף שריר לא נע בפניה.
"התאהבתי בעומאר, נכנסתי ממנו להיריון. הוא דורש ממני לעשות הפלה ואני לא מעוניינת", היא אמרה. "עומאר אומר שהוא לא בשל להיות אבא והוא לא יכול להתחתן עם יהודייה, אבל אני בכלל לא רוצה להתחתן. אני רק רוצה לגדל את הילד יחד. אני אוהבת אותו".
"במה אני יכולה לעזור לך?", שאלתי אותה, "אם את בטוחה שזה מה שאת רוצה, למה בעצם הגעת אליי?".
"כי עומאר לא עונה לטלפונים שלי. אני לא יודעת מה לעשות. אני חושבת לנסוע לחפש אותו", היא השיבה.
יוליה נשמעה מבולבלת. ניכר שלא באמת פרטה לפרוטות את משמעות גידולו של ילד. וגם לא את אינספור הקשיים העלולים לעמוד בדרכה. גם המחשבה על שיחה עם אמא שלה הבהילה אותה. "אני חושבת מהתגובה שלה", היא אמרה, "איך אני אספר לה כזה דבר?".
בהמשך השיחה דיברנו על התוכניות שיש לה, או שהיו לה לפני שהתאהבה. למרות שאמרה מספר פעמים "לא יודעת, לא יודעת", כשהעליתי את נושא השירות הצבאי, אורו פתאום עיניה.
"כן, היא אמרה, "אני רוצה לסיים את הלימודים וללכת לצבא. תמיד רציתי לשרת בחיל האוויר".
"אז את כן יודעת מה את רוצה לעשות", אמרתי בקול רם.
יוליה הרימה את מבטה ואמרה, "כן. אני יודעת".
סיפורה של יוליה הוא מורכב ומסובך. היה לי ברור שהיא לא אמורה לעבור את המסע הזה לבדה. ביקשתי ממנה שבשלב הראשון נצרף לשיחה הבאה את אמא שלה. למרות הקושי בחשיפת הסוד מול אמה, ידעתי שתזדקק לתמיכה שלה.
יוליה הנידה בראשה. סיכמנו שבפעם הבאה נפגש שלושתנו.
לרגע אפילו ראיתי על פניה שבריר של חיוך.
*כדי לשמור על פרטיות המטופלת שונו חלק מהפרטים.
שרון בן דור, מטפלת רגשית בשיטת NLP , puni8@walla.com
054-2520015
