מכירים את השיר של שלמה ארצי "מלך העולם"? השיר הזה, שבאופן פלאי גורם לכל נפש רגישה לצאת מיד מן האדישות, ידוע גם כ"המנון ההורים".
השבוע נקלעתי לסיטואציה שגרמה לי להיזכר בו:
במערך שלי כל יהלום זוכה אחת לחודש ל"זמן הצלחה". מטרת המושג שפיתחתי הוא להראות ליהלומים שלי שיש שכר לפעולות, הערכה להצלחות ומנוחה מסודרת מהשגת מטרות.
ביום רביעי האחרון הגיע תורו של אחד היהלומים הקטנטנים שלי לחגוג את "זמן ההצלחה" שלו. הוא כבר דאג לסמס לי קולית ביום ראשון של אותו שבוע מה יתחשק לו לעשות ברביעי ואף צלצל אחרי 18 דקות לוודא שקיבלתי את ההודעה, כיוון שלא ראה את ה-וי הכחול המיוחל המעיד על פתיחת ההודעה.
אז הצטרפתי אליו לחוג הג׳ודו שלו. מסתבר שבאותו יום היה שם "מזרן פתוח", שם קוד ל"מכות כפי יכולתך" עם כל דורש שנמצא בקטגוריית המשקל שלך. כל מבוקשו של היהלום היה שאצפה בו נלחם בחבריו לחוג בזה אחר זה. מתוק אמיתי.
עם כניסתי הבחנתי בילד שישב בפינת האולם, שנראה זעוף פנים וחסר עניין בכל הסובב אותו. הוא היה עטוף במעיל והתמקד בסמארטפון, מה שנתן תחושה שהילד הזה לא מתכוון להשתתף היום בכלום.
התעלמתי והמשכתי להתמקד ביהלום שלי שכבר הספיק לסגור קרב עם חבר אחר. הקרבות החלו ומדי פעם הסטתי את המבט מהיהלום (שנתן שם עבודה מרשימה שפשוט גרמה לי להתפוצץ מגאווה) לעבר הילד בפינה.
כשהיהלום התיישב לנוח קצת החלטתי לגשת לילד בפינה. היות ולא היה לי זמן לשיח מלא החלטתי לדלג על שלב הרשמיות, לקחת סיכון ופשוט לפתוח בשאלת השאלות.
"היי אחי, אני רואה שאתה יושב בפינה ולא משתתף, אתה נראה כועס, קרה משהו? כי אם כן אני אשמח לעז...".
הוא קטע אותי ופשוט ירה לעברי את התשובה הבאה:
״בוא נראה אותך הולך לחוג שאתה לא רוצה בכלל ולא כועס. אני שונא ג׳ודו ומכריחים אותי בבית ללכת. אז אני לא משתתף כי אני לא חייב".
אני בטוח שלחלק מכם הסאגה הזאת מוכרת. בין אם זה קרה לכם כשהייתם ילדים, ובין אם זה קורה לכם כהורים עם הילדים שלכם. אני גם בטוח שאתם רוצים את הכי טוב עבורם.
חשוב שנזכור דבר חשוב: כשאנחנו לא מאפשרים לילדים שלנו זכות בחירה בסיסית, אנחנו בלי משים לב פוגעים להם ביכולת קבלת ההחלטות באופן שיטתי. התעלמות מהרצונות שלהם מתוך הנחה שאנחנו יודעים מה טוב עבורם, פוגעת בהתגבשות האותנטיות וה'אני' הייחודי שלהם.
ילדים כאלה מתקשים בעולם שבחוץ. הם לרוב יתהלכו בהרגשה שהם שקופים כי הם רגילים שמתעלמים מהם. הם יהיו בעליי נטייה לרצות כי אין להם אמונה ביכולת לעמוד על שלהם ולהביע עמדה. הם יתקשו להגדיר את ה'אמת' שלהם.
הורים, תפסיקו להעמיס עליהם את מה שלא הספקתם להיות. אל תדחפו אותם למקום שהייתם רוצים להגיע ונבצר מכם. אפשרו להם להגשים את עצמם בדרך ובזמן שלהם. דחפו אותם להעז, לנסות, לבדוק ולגלות.
כך תסייעו להם להוציא מעצמם יותר, ובגרסה משופרת יותר.
זוכרים את השיר של שלמה?
ודאו שאתם בערוץ ה"קום תהיה כל מה שבא לך" ולא בערוץ "קום תהיה כל מה שבא לי שתהיה". לטובתכם. ובייחוד לטובתם.
לחינוך עם חיוך המשיכו לעקוב.
אליסף שוקרון, אימון להצלחה לילדים בכל הצבעים. קואצ'ר ילדים ובני נוער ומנחה הורים. פרטים בפייסבוק
