לפני כמה ימים טיילתי בעמק הצבאים של חבל מודיעין, אזור מדהים ביופיו הטבעי שמאוים לצערי הרב בשל כוונה להקים בו כביש רב מסלולי ואזור תעשייה.
2 צפייה בגלריה
מראה כזה עוד לא ראו עיניי: שקיות זבל צומחות על עץ!
מראה כזה עוד לא ראו עיניי: שקיות זבל צומחות על עץ!
מראה כזה עוד לא ראו עיניי: שקיות זבל צומחות על עץ!
(צילום: גדעון בכר)
מה רבה הייתה תדהמתי, כאשר גיליתי שקיות זבל גדולות תלויות על אחד העצים. מראה כזה עוד לא ראו עיניי: שקיות זבל צומחות על עץ!
אותם מטיילים התעצלו לקחת את הזבל שלהם ופשוט השאירו אותו מאחוריהם במקום בו אין כלל פינוי אשפה. מה הם חשבו לעצמם כשעשו זאת?
איך אנשים מרשים לעצמם לבלות בטבע, ליהנות ממנו, להפיק ממנו את המיטב - ואז לבעוט ברגל גסה בכל מה שערכי ונקי?
השאלה הזאת עדיין נשארה מסתורין גדול עבורי.
קראו גם:
למרות שהתנגשויות עם משליכי אשפה יש לנו בשפע על בסיס יומיומי, האירוע הזה גרם לי לחוש תדהמה גדולה. אולי משום שהוא התרחש בסמוך לחג השבועות - החג שמחזק את הקשר בין האדם לטבע, לסביבה ולחקלאות.
אין ספק שזיהום הסביבה והריסתה הם לא חלק ממורשת החג היפה הזה, ולא חלק משום מורשת בכלל.
אבל עושה רושם שבמקום לשמור על הסביבה אנחנו פוצעים, מחרבים ומטנפים אותה ושוכחים עד כמה היא חיונית לקיומנו. מזה שנים רבות אנו עדים למגמת הרס הטבע והפגיעה בו באמצעים רבים ומגוונים, לעיתים ללא כוונת מכוון, או מתוך תפיסות שגויות.
2 צפייה בגלריה
הופכים מרחבים פתוחים לשטחים בנויים, כבישים ותשתיות
הופכים מרחבים פתוחים לשטחים בנויים, כבישים ותשתיות
הופכים מרחבים פתוחים לשטחים בנויים, כבישים ותשתיות
(צילום: shutterstock)
אחת ההרסניות ביותר שבהן היא שיש לבנות על השטחים הפתוחים שכן האוכלוסיה גדלה ו"אין ברירה", חייבים מקום" ו"אנשים צריכים לגור היכן שהוא".
אכן, אוכלוסיית ישראל גדלה בהתמדה, אך אין הדבר בהכרח מחייב הפיכת שטחים פתוחים בהיקף שנתי עצום של 20 אלף דונם לשטחים בנויים, כבישים ותשתיות.
בקצב הזה אנחנו, החיים כעת, ועל אחת כמה וכמה ילדינו ונכדינו, נחיה במדינה מבוטנת מכוסה באספלט שחור, עם אוויר מזוהם ומים עכורים. הטבע היחיד שנכיר יהיה עציץ גרניום במרפסת ומקקים שמסתדרים בכל מקום ומצב
אך אפשר גם אחרת. יש דרך לבנות ערים ולהוסיף דירות מבלי להחריב את הטבע היפיפה בו ניחנה ארצנו. ולא רק שבנייה זו חסכונית בשטח, היא גם טובה יותר למתגוררים בערים ומספקת להם את כל צרכיהם.
כל שעלינו לעשות זה לזכור שהחיבור שלנו לטבע, לסביבה ולאדמה הינו חיוני לחיינו ובלעדיו לא ניתן להתקיים, ולתת למחשבה זו להוביל אותנו ולהנחות את כל מעשינו.
אם נראה את הקשר זה ונקדש אותו כערך מנחה ראשון במעלה, נזכה לחיות בארץ ירוקה ונקייה.
עדיין לא מאוחר לכל אחד מאתנו לחזק את הקשר עם הטבע, לטייל בו, להכיר אותו, לאהוב אותו ולחשוב מה אנו יכולים לעשות בכדי לשמור עליו. אין ספק שהוא יגמול לנו שבעתיים.
גדעון בכר, יו"ר עמותת תושבים משפיעים במודיעין, מומחה לשינויי אקלים וקיימות ומייסד הקואליציה למודיעין בת קיימא.