גבר ואישה הגיעו לאחרונה למשרדי להליך גישור אחרי שחיי הנישואים שלהם עלו על שרטון.
"אני לא יכולה יותר", מיהרה האישה להצהיר. "בעלי כל הזמן דוחף את הוריו לחיי הנישואים שלנו. אני מרגישה כאילו יש לי עוד הורים, אבל לא במובן הטוב של המילה. בכל פעם שמגיע סוף שבוע הוא מכריח אותי להגיע אליהם לארוחת ערב (שאנחנו מביאים). למחרת הוא שוב מכריח אותי לנסוע לשם. זה נראה כאילו התחתנתי עם חמי וחמותי".
קראו גם:
הבעל הקשיב לדבריה באריכות והסביר כי "צריך ליהנות מההורים כל עוד הם צלולים. לבלות איתם זו ברכה וזכות גדולה. בעוד 20 שנה את תהיי בצד השני. הם גידלו אותי ועכשיו הזמן שלי לגמול להם. הם כל כך שמחו שהתחתנתי איתך וקיבלו אותך כמו בת. את צריכה לשמוח שהרווחת כזו משפחה חמה ומלוכדת או כמו שאנחנו מכנים את עצמנו - חמולה".
האישה לא השתכנעה ואמרה כי היא מרגישה "תחושת מחנק, אין לי חיים, כל הזמן סובב סביב ההורים שלו. התחננתי לבעלי שיהיה לנו זמן איכות משלנו בלי שהם יהיו ברקע כל הזמן. אני רוצה שנצא לפעמים לסופי שבוע עם חברים בגילנו, שנצא למסעדות וטיולים. בעלי חייב להתנתק מחבל הטבור של אמו ואביו, אבל כרגע זה פשוט בלתי אפשרי. החיבור שלו למשפחה שלו זה כמו דבק.
"אצלי במשפחה אין דבר כזה שכל הזמן נמצאים אחד עם השני. אצלנו הפתגם אומר ההיפך: רחוק, מתוק. בהתחלה התלהבתי מהמשפחתיות החמה בצד שלו, אבל ככל שחולף הזמן הבנתי שזו מלכודת ואין לנו חיים עצמאיים בלעדיהם.
"הצעתי לבעלי לנסוע לסוף שבוע בבית מלון וישר הוא דחף את ההורים שלו כדי שיבואו איתנו. אמרתי שזה לא בא בחשבון. אני רוצה לנסוע ולהתנתק ולא לשעשע כל הזמן את ההורים שלו ולהיות להם בייביסיטר".
הקשבתי לצדדים וייעצתי להם לנסות לפגוש את הורי הבעל בכל סוף שבוע שני. האישה הסכימה מיד, אבל הבעל התנגד באופן נחרץ ואמר: "כל עוד אני יכול ליהנות מההורים שלי וכל עוד הם בחיים, אני לא מוותר על סופי השבוע עמם. זה הזמן שלי להיות איתם. אם זה לא נאה לאשתי היקרה, אז כמו שאומרים: שתחזור לאמא שלה ותפסיד את משפחתי האהובה".
למרות דבריו הנחרצים, הצלחתי לבסוף לשכנע אותו לתת לכך הזדמנות לתקופת ניסיון של שלושה חודשים והבהרתי לו כי הוא מזומן להתראות עם הוריו גם באמצע השבוע אבל ללא אשתו. בינתיים הניסיון צלח.
