האושר והשמחה ניכרו היטב על פניה של ניצולת השואה מלכה ליברמן (92) כשהגשימה השבוע חלום וחגגה יום הולדת לראשונה בחייה כשהיא לובשת שמלת כלה. לא הייתה מאושרת ממנה כשהיא כיבתה את הנרות על העוגה לקול תשואות החברים שנרתמו לארגן את המסיבה. "זה היום הכי מאושר ושמח בחיי", אמרה בחיוך מפה לאוזן.
סיפורה של מלכה ליברמן הוא סיפור של ילדה שחוותה צלקות עמוקות במלחמת העולם השנייה. מלכה הועברה מהעיר טרנסילבניה שם נולדה, אז בתחום רומניה, למחנה אושוויץ, שם איבדה את מרבית משפחתה, איתה שרדו אחותה דבורה ז"ל ואחיה אייזק ז"ל.
חבולה ומוכת טראומה מאובדן הוריה וקרוביה, ליברמן בחרה בחיים והקימה משפחה. היא נישאה לאברהם ז"ל שנפטר לפני 32 שנים, נולדו לה שלושה בנים, אחד מהם שלמה ז"ל, נפטר בגיל 29 כתוצאה ממחלה. יש לה חמישה נכדים ונינים, והיא גאה מאוד בנכד שלה שמשרת כקצין בתקשוב.
יום חתונתה נחקק בזיכרונה כיום מלא עצב ותחושת ריקנות. "כשהתחתנתי, לא היה לי את מי להזמין, לא היתה לי משפחה, היו מספר אנשים למניין וזהו", סיפרה רגע לפני שהחלו חגיגות יום ההולדת שלה השבוע.
במשך השנים תחושת החמצה ופספוס ליוו את ליברמן, שלא נישאה בחתונה רגילה, אלא בטקס צנוע כשהיא יתומה מהורים ומעולם לא זכתה לחגוג יום הולדת ראוי במסיבה רבת משתתפים. היא התנחמה בשמלת כלה שלבשה מדי שנה בחג הפורים, סתם בשביל ההרגשה הטובה.
חלומה של מלכה התגשם השבוע לאחר שפגשה את אל"מ במיל' רונית לב, שהקימה לפני מספר שנים את המיזם 'מגשימים חלומות קטנים לאנשים גדולים'. לב התוודעה לסיפורה בעת שליברמן הרצתה בפני קצינים במסגרת 'יום חטיבת השואה' בבה"ד 11, שם סיפרה כיצד ניצלה מציפורני הנאצים.
"מלכה ניגשה אליי ובפיה בקשה 'אף פעם לא עשו לי יום הולדת, את יכולה להגשים לי את החלום? אין לנו עוד הרבה שנים לחיות, למה לא לשמוח'", מספרת רונית לב.
מכאן והלאה, לב נטלה על עצמה את המשימה, צירפה אליה את חברתה ורדית סימני, סרן במיל', סטייליסטית, שדאגה לשמלות, אקססוריז וכובעים. ביחד הן הרימו הפקה מושקעת ומעוצבת בהשתתפות קציני צבא, שפים ממסעדת 'האותנטית' בבאר שבע שהכינו ארוחה כיד המלך, וביתה של מלכה בבירת הנגב "לבש בגדי חג" לכבוד המאורע.
"בחיים לא היה לי יום הולדת כזה", אמרה מלכה בהתרגשות בעודה מוקפת בחיילים, קרובי משפחה וחברות. "זה עושה לי טוב על הנשמה, היום הגשמתי חלום גדול, אני תמיד אומרת שאני ניצחתי, הקמתי משפחה לתפארת, כולם כאן בארץ, אני מחבקת את כולם ואוהבת את כולם".
מלכה ליברמן היא אישה שמקפידה על הפרטים הכי קטנים, אפילו ברמה של מיקום הצלחות והפרחים על השולחן. שני דברים היא ביקשה להעביר במהלך השיחה עמה שהינם מאוד חשובים לה. היא מדקלמת את השיר 'פרח לאמא' שכתב ניצול שואה ("זה שיר על אמא שאני רוצה לבוא אליה, אבל אין קבר ואין איפה לשים את הפרחים, הקמתי משפחה, אבל אין להם שורשים").
בזמנה הפנוי ליברמן אוהבת לצייר בגוונים רועשים, בתחילה ציירה בצבעים אפורים, ולשאלה של המורה לציור, מדוע היא לא מציירת שמיים ואין חיים בציורים שלה, השיבה: "כשהייתי בגטו, לא ראיתי שמיים, הכל היה בצבעים אפורים ועצוב". היום מלכה ליברמן גאה במשפחתה, גאה בדור הצעיר וגאה במדינה שלה: "בבית היינו כל הזמן אומרים 'לשנה הבאה בירושלים' והגשמנו את זה".